הסימנית הסינית לסתיו 秋 (הגייה – qiū) היא ללא ספק אחת הסימניות היפות שיש לכתב הסיני להציע. לא רק שמדובר בסימנית מאוד פשוטה ואלגנטית, אלא היא גם משקפת ומדגימה את מוטיב החקלאות הכבד שאופף את התרבות הסינית ובא לידי ביטוי בשפתה.
הסימנית 秋 היא סימנית אסוציאטיבית המורכבת משני שורשים. בצד שמאל יש לנו את השורש 禾 (דגן), ובצד ימין יש לנו את 火 (אש) – שניהם ציורים של מה שהם מבטאים. יחד הם מצטרפים לרעיון של שריפת הגבעולים שנותרו בשדה לאחר הקציר כדי לבער את השדה ממזיקים כהכנה לזריעה – דבר אשר נהוג לעשות בתחילת הסתיו לאחר הקציר.
הכוכב של הגרסאות הקדומות של הסימנית היה החרק המזיק עצמו, ואילו גבעול הדגן התווסף בשלב מאוחר יותר כפי שניתן לראות בתמונה הבאה הממחישה את התפתחות הסימנית (באדיבות הסימניפדיה).
בחג אמצע הסתיו של 2023 הייתי לקראת סופו של טיול די ארוך בסין. שהיתי בכפר קטן בשם 初溪 (הגייה – chū xī) ששוכן במחוז פוג'יאן בדרום מזרח המדינה ובו צילמתי את התמונה הבאה. היא בוודאי לא התמונה הכי יפה או הכי מרשימה שצילמתי בסין, אבל אני מאוד אוהב אותה בדיוק מהסיבה שהיא תופסת את המהות של הסימנית סתיו.
התמונה צולמה בשדות שמאחורי הכפר, שמפורסם עקב סיבה אחרת והיא מבני ה-土楼 (הגייה – tǔ lǒu) הייחודיים של מיעוט ההאקה אשר בסינית נקרא 客家 (הגייה – kè jiā). המבנים האלו מהווים את האטרקציה התיירותית העיקרית של הכפרים באזור, אך החקלאות עדיין מהווה את מקור הפרנסה העיקרי של רבים מן התושבים וכך התמזל מזלי לצלם את התמונה.
אגב, לא רק אצל הסינים המילה 'סתיו' נטועה בתחום החקלאות. בגרמנית, הולנדית, ביידיש, וגם באנגלית עד המאה ה-16 בערך, המילה 'סתיו' הייתה פשוט 'קציר'. בגרמנית סתיו זה herbst, בהולנדית herfst, וביידיש האַרבסט – כולן דומות למילה האנגלית harvest שאיבדה את המשמעות של שם העונה עצמה לטובת המילים Autumn ו-Fall. גם אצלנו אם ממש נתאמץ נוכל למצוא קשר דומה, משום שבלוח השנה של מגילות קומראן עונת הסתיו מכונה 'זרע'. מעניין לראות איך כל אחת מן התרבויות התמקדה בפעולה אחרת מתוך המחזור החקלאי.
סתיו ודאגות לקראת החורף
אם כבר אנחנו מדברים על הסימנית 秋 והמהות של סתיו כפי שהיא משתקפת בשפה ובתרבות הסינית, אי אפשר שלא להזכיר סימנית נוספת בה הסתיו מככב – הסימנית 愁 (הגייה – chóu) שמבטאת את המשמעות של דאגה או עגמומיות.
התחתית של הסימנית הוא השורש 心 (לב) שרומז לנו שמשמעות הסימנית קשורה לתחושות ורגשות, ומעל יש לנו את 秋 – אשר טכנית מוגדר כרכיב פונטי אשר רומז על כיצד היא פחות או יותר נשמעת, אבל רובינו נסכים שלעונת הסתיו יש גם קשר סמנטי למשמעות שהיא מבטאת.
הסימנית הזו מופיעה על הקלמר שלי, שקניתי בשנגחאי בסופו של אותו טיול שהזכרתי קודם. הנה תמונה שלו למי שרוצה לקרוא:
זה קצת קטן וגם נכתב בכתב מסורתי, אבל מה שכתוב שם זה שעוד מימי קדם (自古) לאלים (神仙) לא הייתה (无) ברירה או דרך (法) אחרת (别), והם רק (只) יכלו (能) לחיות או ליצור (生) שמחות (欢喜) ולא לחיות / ליצור (生) דאגות או עצבות (愁).
אפשר להבין את המשפט הזה בכל מיני דרכים, ויש אפילו כאלו הרואים בו הנחייה כיצד לטפס למישור גבוה יותר של קיום. כך או כך, אין ספק שהוא ממחיש את החשיבות של אופטימיות, גישה חיובית והתמקדות בדברים הטובים כמתכון בריא לחיים.
זה משפט ממש נחמד, אבל אם נחזור רגע לסתיו, ונסתכל הסימנית 愁 ברוח החגים היהודיים שאנחנו עומדים לציין בקרוב – הרי שבתקופה זו אנחנו באמת סוג של מבערים (火) את הלב (心) שלנו מכל המזיקים שעדיין מסתתרים בו, וזאת כדי שנוכל שוב לזרוע על ולהצמיח את היבול (禾) הנפשי והרוחני שלנו. ואנחנו עושים דווקא מתוך דאגה – אולי לא ממזג האוויר עצמו אבל בהחלט בגלל השמיים. אז אולי לפעמים דאגה זה דבר לא כל כך רע.
חג אמצע סתיו שמח שיהיה לכם, ועם כל המורכבות של תקופת החגים השנה – גם שנה טובה ככל הניתן. בתקווה לימים טובים יותר.
