שימו לב! האתר נמצא בתחזוקה ושדרוג עד לתאריך ה-30.1.2022
עקב כך ייתכנו שיבושים בזמינות ובמראה של האתר - עמכם הסליחה

הסימנית 把 כמילת יחס לעומת המילה 'את' – מנדרינה
השוואה בין את ו把 - תמונת שער

הסימנית 把 כמילת יחס לעומת המילה 'את'

הסימנית היא מהסימניות האלה שגורמות למורים לסינית להתחיל להזיע. מצד אחד המבנה התחבירי שהיא מככבת בו () הוא אחד הנושאים הדקדוקיים המורכבים ביותר בתוכנית הלימוד, ומצד שני מדובר באחת מהדרכים הבסיסיות והנפוצות להתבטא בסינית בשלל מצבים הנוגעים לחיי היומיום.

לדוברי עברית הסימנית מאוד מזכירה במבט ראשון את מילת היחס 'את' ולא קשה להבין מדוע. המשפט הבא הוא במבנה קלאסי:

התרגום שלו לעברית הוא 'שימו בבקשה את הפלאפונים על השולחן'. אם ננסה למצוא את הרכיב העברי המקביל עבור כל מילה או צירוף במשפט הסיני המקורי נקבל:

עבריתסינית
בבקשה, לבקש
אתם / אתן
את ה
פלאפון
לשים ב, להניח ב
על השולחן

זה לחלוטין לא מקרה חד פעמי. כמעט כל מבנה שנתרגם לעברית יוביל לתוצאה דומה, ובמשפט המתורגם תופיע מילת היחס 'את' בדיוק במקומה של הסימנית . הבעיה היא שההקבלה הזו אינה סימטרית ולא כל משפט עברי בו מופיעה מילת היחס 'את' יעשה שימוש במבנה התחבירי של הסימנית בסינית. אגב, מעניין לראות שבאנגלית (ובהמון שפות נוספות) ההקבלה הזו אינה קיימת כלל, ובמשפט Please put your cellphones on the table אין שום מילת יחס לפני המילה cellphone.

כדובר עברית חובב שפות השימוש הזה של הסימנית סקרן אותי מהרגע שנתקלתי בו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי במשהו שמזכיר את המילה 'את' בעברית, וחשבתי שלעומת חבריי לספסל הלימודים בשיעורי השפה בסין, שבאו ממדינות אחרות והתקשו לקבל את המבנה הזה, החיים שלי היו ממש קלים. עם הזמן שמתי לב שלפעמים היכרותי עם המילה 'את' הייתה בעוכרי והיו לא מעט מקרים בהם השתמשתי ב- היכן שלא היה צורך, או אפילו היכן שלא ניתן להשתמש בה. לבסוף החלטתי שאת התזה שלי בלימודי התואר שני אקדיש לנושא הזה, ואנסה להבין אחת ולתמיד מה ההבדל בין 'את' ובין , מה ההיגיון שעומד מאחוריהן, ומתי ניתן להשתמש באחת אך לא בשנייה.

התוצאה הייתה מסמך אקדמי של באורך של 70 עמודים ולמעלה מ-40,000 סימניות של מחקר השוואתי בסינית. מן הסתם הוא יורד לרזולוציות שפחות מעניינות את מרבית לומדי ודוברי שתי השפות, אבל נראה לי שהתמצית של המחקר, ובייחוד המסקנות העיקריות שעלו ממנו, הן משהו שיכול לעזור לכל אחד שרוצה להבין טוב יותר את השפה בכלל ומבנה ה- בפרט. אז הכינו לעצמכם כוס קפה או תה, התרווחו בכיסא וקחו נשימה עמוקה, כי זה הולך להיות מאמר ארוך. מוכנים? אנחנו מתחילים.

הקדמה – מילת היחס 'את'

לפני שבכלל נתחיל לדון בהבדלים בין ובין 'את', אנחנו צריכים לדבר קצת על המילה 'את' עצמה. חשבתם עליה לעומק פעם? זו מילה שאנחנו משתמשים בה כל הזמן בעברית, והיא אפילו מופיעה פעמיים במשפט הראשון בתנ"ך – "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". אז נכון, זו מילת יחס שאנחנו מוסיפים לפני מושא ישיר מיודע. אבל זה רק ההסבר הדקדוקי שלה. השאלה האמיתית היא למה בכלל היא קיימת, ובמה היא תורמת למשפט בו היא נמצאת.

השפעה על מושא הפעולה

באופן כללי ניתן לומר כי מרבית הפעלים בעברית שהמושא שלהם הוא מושא ישיר, מבטאים קרבה או השפעה חזקה יותר על מושא הפעולה. חשבו למשל על ההבדל בין לאיים על מישהו ובין להפחיד מישהו. לאיים על מישהו לא בהכרח גורם לו לפחד, אבל להפחיד מישהו בהגדרה כן. המשפט "דני איים על יוסי אבל יוסי לא פחד" הוא משפט תקין והגיוני בעברית, ולעומת זאת במשפט "דני הפחיד את יוסי אבל יוסי לא פחד" יש כשל לוגי מובנה. אותו הבדל קיים בין הפועל 'ללעוג ל' ובין הפועל 'להעליב את'. אנחנו יכולים לומר "דנה לעגה למיכל אך היא לא נעלבה" אך "דנה העליבה את מיכל אך היא לא נעלבה" הוא משפט שגוי טכנית. שימו לב שיש מקרים בהם ההשפעה או התוצאה קשורה יותר למבצע הפעולה. למשל בעברית אפשר להסתכל על משהו או להביט במשהו אבל לא בהכרח לראות את מה שאנחנו אמורים לראות.

יש בעברית מספר קטן של פעלים שיכולים לקבל גם מושא ישיר וגם מושא עקיף, והם ממחישים את הנקודה הזו בצורה הרבה יותר טובה. השוו למשל בין שני המשפטים הבאים:

דני בעט באבן.

דני בעט את האבן.

כל דובר עברית יודע לומר שבמשפט השני הייתה השפעה כלשהי על האבן והיא בהכרח זזה ממקומה, בעוד במשפט הראשון ייתכן ולא קרה לה כלום. זאת בדיוק הסיבה שאנחנו גם אומרים "דני בעט בקיר" ולא "דני בעט את הקיר". שני המשפטים השגויים הבאים מדגימים גם כן את הלוגיקה הזו:

דני בעט את האבן אך היא לא זזה.
(צ"ל דני בעט באבן אך היא לא זזה)

דני בעט באבן רחוק.
(צ"ל דני בעט את האבן רחוק)

אם נרצה להתמקד באופן הפעולה נעדיף להשתמש במושא עקיף ונאמר למשל "דני בעט באבן חזק" ולעומת אם נרצה לתאר תוצאה מורכבת נוכל להשתמש רק במילת היחס 'את' ולומר "דני בעט את האבן לתוך השלולית".

עוד דוגמה טובה להשפעה מלאה לעומת השפעה חלקית נוכל למצוא בזוג המשפטים הבאים:

דני אכל את העוגה. (לא נשארה עוגה)

דני אכל מהעוגה. (נשארה עוגה)

כמו שניתן לראות מילת היחס 'את' לרוב מופיעה במשפטים פועליים אשר בדרך כלל מבטאים השפעה חזקה, הגעה לתוצאה מסוימת או התרחשות של שינוי גדול יחסית.

מילת היחס 'את' ויידוע

האמצעי העיקרי להבעת היידוע בעברית הוא ה"א הידיעה. למעט מקרים מאוד חריגים, מילת היחס 'את' אינה תורמת ליידוע עצמו אלא מוצרכת על ידו. דוגמה למקרה חריג שכזה ניתן למצוא בזוג המשפטים הבאים:

הוועדה בחרה בבוגר החוג לאנגלית לעמוד בראשה.

הוועדה בחרה את בוגר החוג לאנגלית לעמוד בראשה.

מבחינים בהבדל בין שני המשפטים? 'בוגר החוג לאנגלית' הוא צירוף סמיכות ולכן המילה בוגר מיודעת מעצם היותה הנסמך של הצירוף. עם זאת השימוש במילת היחס 'את' במשפט השני לעומת מילית היחס 'ב' כן תורם ליידוע ומעלה את מידת הספציפיות של הצירוף כולו. מן המשפט הראשון ניתן להבין כי נבחר בוגר כלשהו של החוג לאנגלית, ייתכן מתוך כמה מועמדים שגם משתייכים לחוג והתחרו מול מועמדים מחוגים אחרים. לעומת זאת מן המשפט השני משתמע כי מדובר בבוגר ספציפי של החוג לאנגלית שזהותו אמורה להיות ידועה לשומע, ככל הנראה היחיד מן החוג לאנגלית מבין כל המועמדים לתפקיד.

השימוש בסימנית 把 כמילת יחס

עכשיו כשיש לנו הבנה עמוקה יותר לגבי מילת היחס 'את', אנחנו יכולים להתחיל לדבר על הדמיון והשוני שיש בינה ובין הסימנית כמילת יחס.

ההבדל שהכי חשוב לזכור ולהפנים בנוגע לשתי המילים האלו הוא שהמילה 'את' היא חלק מובנה ומוצרך דקדוקית בכל משפט עברי – פשוט ומורכב כאחד – אשר מכיל מושא ישיר מיודע, ואילו השימוש בסימנית הוא במסגרת מבנה דקדוקי החורג מן הגבולות של המשפט הבסיסי בסינית, והוא דורש הצדקה הן דקדוקית והן סמנטית.

הדמיון בין שתי המילים האלו נובע מן העובדה ששתי ההצדקות העיקריות לשימוש במבנה ה- מזכירות מאוד את שתי הדרישות הבסיסיות של מילת היחס 'את':

  1. השפעה חזקה של הפעולה הכוללת גרימה של תוצאה או יצירת שינוי אצל המושא. השפעה זו יכולה לנבוע מן המשמעות הבסיסית של הפועל, אבל בדרך כלל היא באה לידי ביטוי גם באמצעות משלימי כיוון, מיקום או תוצאה בשילוב רכיבים דקדוקיים נוספים המופיעים אחרי הפועל. כפי שראינו קודם לכן בעברית סוג כזה של השפעה נפוץ יותר בקרב פעלים המקבלים מושא ישיר.
  2. מושא הפעולה צריך להיות ספציפי או שלשומע יש כבר מידה מסוימת של היכרות עימו. בעברית אנו מביעים זאת באמצעות יידוע, אך בסינית היידוע נובע בעיקר מן ההקשר ומן המיקום של המילה במשפט – ככל שהיא מופיעה מוקדם יותר במשפט כך עולה הסבירות שמדובר באובייקט מיודע.

השילוב בין שתי ההצדקות האלו הוא זה אשר יוצר את מבנה ה- אשר הופך את הסדר של המשפט הבסיסי בסינית.

מבנה המשפט הסיני הבסיסי דומה מאוד לעברית ונראה כך (יש להתקדם משמאל לימין כמובן):

(נושא) + (פועל) + (מושא)

משפט במבנה לוקח את המושא ומעביר אותו אל לפני הפועל:

(נושא)+ + (מושא)+ (פועל)+ 补(משלים)

הניוד של המושא משיג שני דברים:

  1. פינוי של מקום אחרי הפועל למשלימים ורכיבים דקדוקיים נוספים המבטאים את השפעת הפעולה ותוצאותיה.
  2. הגברת רמת היידוע של המושא וסימון לשומע כי הדובר ככל הנראה מתייחס לאובייקט ספציפי או מוכר.

הקשיחות של המבנה הזה היא עוד הבדל חשוב בין השימוש במילת היחס 'את' ובין השימוש ב- כמילת יחס. את הצירוף של המילה 'את' והמושא שלה אנחנו יכולים להשאיר אחרי הפועל או לנייד אותו לתחילת המשפט כפי שנעשה במשפט זה ממש, ואילו מיקום הצירוף של והמושא שלה הוא קבוע ולא ניתן להציבו בתחילת המשפט לפני הנושא או להשיבו למקומו המקורי לאחר הפועל.

מודל המתגים

אחד הדברים שעשיתי בהגנה על התזה שלי הוא לדמות את השימוש בשתי המילים האלו להדלקה של נורות בעלות מספר מתגים.

זה השקף מן המצגת שלי שמציג את השימוש במילה 'את':

מילת היחס את - תנאי שימוש

כפי שניתן לראות יש לנו שני מתגים בינאריים בעלי שני מצבים בלבד. הם מייצגים את שני התנאים הדקדוקיים שצריכים להתקיים כדי שנשתמש במילת היחס 'את':

• האם מדובר במושא ישיר? (כן / לא)
• האם המושא מיודע? (כן / לא)

אם התשובה לשתי השאלות היא כן הרי ששני המתגים מופעלים ונורת השימוש במילת היחס 'את' נדלקת. הנורה היא בצבע אדום משום שאין לנו בחירה ולמעשה מדובר במעין אזעקה שמופעלת במוח שלנו: "עליך להשתמש במילה היחס 'את'!".

שימו לב ששני התנאים הם על טהרת הדקדוק ולא מעניינת אותנו מה משמעות הפעלים, איזה סוג של פעולה הם מתארים או מה התוצאות שלה. אמנם ראינו שפעלים שמקבלים מושא ישיר נוטים להיות בעלי השפעה חזקה יותר על המושא, אבל ההבחנה הזו יושבת ברובד עמוק יותר שאנחנו לא ממש מודעים אליו בזמן שאנחנו מתבטאים.

השקף שמסביר את השימוש ב- הוא קצת יותר מורכב ונראה כך:

תנאי השימוש בסימנית 把 כמילת יחס

כאן כבר יש לנו שלושה מתגים במקום שניים, ובנוסף לא מדובר במתגים פשוטים בעלי שני מצבים כמו בשקף של 'את', אלא במתגים אנלוגיים – מעין דימרים או עמעמים בעלי טווחים דינאמיים. שלושת המתגים מייצגים את שלושת הקריטריונים הבסיסיים של השימוש בסימנית כמילת יחס:

משמעות הפועל – עד כמה הפועל מתאר פעולה שמשפיע על המושא. ככל שהפועל מתאר פעולה שהשפעתה חזקה יותר או בעל תוצאה ברורה יותר, כך יותר מתאפשר השימוש בסימנית כמילת יחס. פעלים כגון (יש) או 爱 (לאהוב) לא יכולים להופיע במבנה אף פעם, ואילו פעלים כמו 散 (לפזר) או 放 (להגדיל) מקבלים בלי שום בעיה.
משלימי הפועל – ככל שיש לנו יותר עומס של משלימים אחרי הפועל כך יותר מתאפשר השימוש ב- כמילת יחס. לפעמים מספיק שיש אחרי הפועל רק 了 (מוספית התרחשות ושינוי) או 着 (מוספית להבעת פעולה מתמשכת), ולפעמים נצטרך משלימים כבדים יותר.
יידוע המושא – עד כמה המושא של הפעולה הוא מיודע או ספציפי. ככל שהמושא יותר מיודע או יותר ספציפי ומוכר לשומע, כך יותר ניתן להשתמש במבנה .

הנורה שהמתגים מדליקים היא בצבע ירוק משום שהתקיימות התנאים מהווה מעין אישור או הצדקה להשתמש במבנה עם כמילת יחס. חשוב לזכור ששלושת המתגים משפיעים אחד על השני ויכולים לפצות אחד על חוסרו של האחר. כך למשל הצירוף 了 (הבהיל הרבה אנשים) הוא תקין לחלוטין למרות שהמושא "הרבה אנשים" אינו מיודע או מתייחס למישהו ספציפי. במקרה הזה שני המתגים האחרים של משמעות הפועל והמשלימים שאחריו מסובבים במידה כזו שהם מצליחים להדליק את נורת האישור גם ללא יידוע המושא.

דבר נוסף שחשוב לזכור זה שבהמון מקרים הבחירה להשתמש ב- היא בעיקר עניין של הרגל ולא הדרך היחידה לבטא את הפעולה אותה רוצים להביע. למשל את המשפט 'פתח/י רגע את הדלת' ניתן לומר בסינית גם וגם . ההצדקה ל- קיימת אך זה נתון לשיקול דעתו של הדובר האם להשתמש במבנה הדקדוקי הזה או לא.

השקף המסכם של המצגת שלי בהגנה על התזה עסק בהתאמה בין מילות היחס 'את' ו-‘’ ובין הפעלים המופיעים איתן במשפט ובמקום שיש לסמנטיקה (义) ולדקדוק () בהתאמה הזו.

התאמת הפעלים - השוואה

לדעתי השקף הזה הוא הסיבה העיקרית שצלחתי את ההגנה על התזה שלי בקלות יחסית. כמות ההנהונים ההדדיים בין הבוחנים שנצפתה עם הקרנת השקף הזה ממש הפחיתה את הלחץ שלי ואני מאמין שגם היה לו חלק במיתון השאלות שבאו לאחר המצגת. אני חושב שמה שממש קנה אותם זה השיקוף של הבדלים בלשניים בין השפות באמצעות סמל היין והיאנג בצד הסיני והפירמידה בצד העברי.

דוגמאות מעניינות לשימוש ב-把 כמילת יחס

במהלך העבודה על התזה נתקלתי בהרבה משפטי שהיה ניתן ללמוד מהם לא מעט על משמעות המבנה, מה אפשר לבטא באמצעותו, מדוע משתמשים בו בכלל, ועד כמה ניתן לכופף את הכללים של תנאי השימוש בו. הנה לקט של הטובים שבהם:

乱扔。

תרגום: אל תפזר סתם ככה את הניירות על כל הרצפה.

כאן אין לנו משלימים אחרי הפועל. תחת זאת יש לנו את – תיאור אופן המופיע לפני הפועל (状) אשר מהווה גם הצדקה מספקת להשתמש ב- ולנייד את המושא אל לפני הפועל.

擦吧。

תרגום: נגב/י מעט את השולחן בבקשה

כאן השימוש ב- מתאפשר גם לא בזכות משלים, אלא עקב הכפלה של הפועל. שימו לב שהכפלה של הפועל נועדה לבטא ריכוך או הקטנה של הפעולה, דבר אשר קצת עומד בניגוד לסמנטיקה המובנית של השימוש ב- כמילת יחס. דרך נוספת לתרגם את המשפט היא "תעבירו בבקשה איזה ניגוב קטן על השולחן" שמעבירה יותר טוב את המשלב הקליל והשפה היומיומית בו הוא נאמר.

תרגום: הכי טוב שתגיד לו גם את / על העניין הזה

הפועל (להגיד / לומר) מקבלים שני מושאים. הראשון והישיר מבין השניים הוא האדם אשר אליו הפעולה מופנת, ובעברית הוא דווקא יהיה המושא העקיף. המושא השני של הוא המסר עצמו ואותו ניתן לנייד אל לפני הפועל למרות ש- הוא לא פועל שטומן בחובו משמעות חזקה של השפעה או תוצאה.

知道了。

תרגום: אמרתי (את) כל מה שאני יודע.

כאן מעניין לראות שגם הפועל , בדיוק כמו יכול להופיע במשפט , אפילו בלי משלים חזק כגון 了 ואפילו רק 了 מספיק בזכות המושא המיודע 知道 וה- לפני הפועל.

תרגום: אי אפשר לראות אדם זר כאחד משלנו.

אדם זר הוא מושא לא מיודע ולא ספציפי, ובכל זאת ניתן להשתמש פה ב- כמילת יחס. הסיבה היא הפועל 当 שהלכה למעשה כבר יצר עם מבנה קבוע אשר מככב בספרי הלימוד כיחידה דקדוקית בפניה עצמה.

תרגום: למלא את הבקבוק במים | למלא מים בתוך הבקבוק.

מה שמעניין כאן זה שבתרגום לעברית יש לנו שתי אופציות. בראשונה 'הבקבוק' הוא מושא ישיר ולכן יש לפניו 'את' בדיוק כמו שבמשפט המקורי בסינית יש , ובשנייה הבקבוק הוא מושא עקיף של מילת היחס 'בתוך' ואין צורך במילת היחס 'את'.

墙挖了洞。

תרגום: הוא חפר חור / מנהרה בקיר.

זו דוגמה מצוינת לכך שלפעמים אין הקבלה בין 'את' ל- משום שכאן כבר אין לנו אופציה בתרגום. לא משנה כמה ננסה, לא נוכל להפוך את 'הקיר' למושא הישיר של הפועל 'חפר' מבלי שזה יישמע מאוד מאולץ.

תרגום: הוא פשט אחד מבגדיו / הוריד בגד אחד.

כאן המושא של הפועל הוא חלק אחד מתוך המושא של הסימנית אשר מייצג את העצם השלם או הקבוצה השלמה אליה הוא משתייך. זה שימוש מאוד נפוץ של מבנה שמתאר השפעה חלקית בלבד, אשר בעברית אנו נוטים לבטא באמצעות מושא עקיף וללא יידוע. זה אחד מהתרחישים הקבועים בהם אין הקבלה בין ל-'את' בתרגום מסינית לעברית.

הדוגמה הכי מעניינת שנתקלתי בה הייתה ללא ספק זוג המשפטים הבאים, אשר ממחישים בצורה נהדרת כיצד הנוכחות של בתוך המשפט משנה את המשמעות של הפעולה, ובהכרח מצביעה על כך שהפעולה הצליחה להגיע לתוצאה מסוימת.

骗了当。

X 骗了,当。X

המשפט הראשון הוא משפט תקין לכל דבר ועניין. התרגום שלו הוא "הוא ניסה לרמות אותי, אבל אני לא נפלתי במלכודת". המשפט השני לעומת זאת אינו תקין לוגית. התרגום שלו לעברית הוא משהו כמו "הוא רימה אותי, אבל אני לא נפלתי במלכודת". בשני המשפטים המשלים של הפועל הוא זהה (了) וכל ההבדל ביניהם הוא השימוש ב- כמילת יחס עבור מושא הפעולה והעברתו לפנים, אבל כפי שניתן לראות מן הכשל הלוגי של המשפט השני – עצם השימוש במבנה מציין שהפעולה הצליחה ברמה כזו או אחרת. זה מאוד מזכיר את ההבדל בין המשפט "דני בעט באבן אך היא לא זזה" ובין המשפט "דני בעט את האבן אך היא לא זזה" עליו דיברנו מוקדם יותר במאמר.

מלכודות וטעויות נפוצות

קווי הדמיון שחולקות מילת היחס 'את' והסימנית מובילות לשני סוגים עיקריים של טעויות שדוברי עברית עושים כאשר הם מתבטאים בסינית. הסוג הראשון והקריטי מבין השניים הוא שימוש ב- היכן שלא ניתן משום שבמשפט המקורי בעברית יש את המילה 'את'. הסוג השני הוא אי-שימוש במבנה הדקדוקי של כמילת יחס היכן שזה מתבקש, משום שהמשפט המקורי בעברית לא עושה שימוש במילת היחס 'את'.

מלכודת ראשונה – פעלי רגש, מודעות וחישה

למרות שמידת ההשפעה שלהם על מושא הפעולה קטנה עד לא קיימת כלל, חלק מבוטל מפעלי הרגש והחישה בעברית מקבלים מושא ישיר. לעומת בסינית מרבית הפעלים הללו לא יכולים להשתתף במבנה כמילת יחס. פעלים כגון 爱 (לאהוב), 喜欢 (לחבב), 看ו- (לראות), (להקשיב / לשמוע), 知道 (לדעת), (להבין) וכו' לא יכולים להופיע במבני למרות שלנו כדוברי עברית זה מרגיש טבעי ונכון להשתמש ב- יחד איתם. המשפט הבא הוא משפט שגוי:

למעשה הוא שגוי פעמיים. פעם אחת בגלל שלא ניתן להשתמש ב- יחד עם הפועל , והפעם השנייה היא משום שגם אם היה ניתן להשתמש ב-, מילת השלילה צריכה להופיע לפניה ולא לפני הפועל. טכנית היינו צריכים לומר שהוא משפט נכון יותר מבחינה תחבירית אבל עדיין שגוי דקדוקית.

יוצאים מן הכלל בפעלים האלו הם הפועל 忘 שמשמעותו לשכוח והפועל במובן של לזכור. המשפט 事忘了 נחשב למשפט תקין בסינית, וגם יכול להופיע במבני יחד עם משלימים מתאימים כגון 住 או .

מלכודת שנייה – פעלי יכולת וקיום

בעברית אנחנו אומרים "יש לי את" (אגב טכנית זו שגיאה), אבל אם נהיה כנים החיבור בין ובין גם ככה לא מרגיש לנו טבעי ומתבקש. לעומת זאת כשזה מגיע לפעלים כגון או החיבור מרגיש לנו קצת יותר נוח. לכן חשוב לזכור שבסינית הם לעולם לא יהיו הפועל הראשי במשפט אלא רק פועל עזר אשר יכול להופיע לפניה. חוץ מזה הסימנית יכולה לשמש גם כמשלים פועל כמו במשפט 游泳了 – השנה היא למדה לשחות. אם אתם שואלים את עצמכם למה להשתמש ב- בשביל זה אז התשובה היא שהמשפט הזה רומז שהיא ניסתה ללמוד הרבה דברים אחרים בנוסף אבל לא הצליחה, או שהיא ניסתה ללמוד שחייה כבר כמה שנים אבל רק השנה היא הצליחה.

מלכודת שלישית – תוצאות חלקיות

בעברית אנו נוטים לציין השפעה או תוצאה חלקית של פעולה באמצעות מושא עקיף, בדרך כלל באמצעות מילית היחס 'מ'. בסינית לעומת זאת לא נהוג להשתמש ב- כדי להביע את המשמעות הזו, ותחת זאת ניתן להשתמש ב- יחד עם משלים פועל שמביע את החלקיות. הנה מספר דוגמאות:

עבריתסינית
הוא עצם אחת מעיניו眼睛闭
היא דפדפה קצת במגזין杂志翻了
לתת לו שני ארגזים מן התפוחים
קראתי רק חלק מן הספר הזה看了
מי לקח לי ביס מהעוגה蛋糕

כל המשפטים הנ"ל מתארים פעולות או מצבים מאוד נפוצים, אבל הם פחות אינטואיטיביים בשבילנו כדוברים עברית. לכן חשוב במיוחד להכיר את צורת ההתבטאות הזו בסינית ולזכור שהיא קיימת.

המשמעות המקורית של 把 והתפתחותה

לפני סיום, כמה מילים על ההיסטוריה של בשילוב המחשה מקבילה ומעניינת בעברית.

כפי שמעיד השורש 扌 בצידה השמאלי, המשמעות המקורית של היה להחזיק משהו עם היד. התפקיד שלה כספק-מילת-יחס ספק-פועל-משני-במשפט מופיע לראשונה במאה השביעית לספירה בתקופת שושלת טאנג, הוא התגבש בהדרגה והפך לנפוץ רק בתקופת שושלת מינג. עד אז הדרך העיקרית לבטא פעולה עם תוצאה מורכבת הייתה מבנה דומה עם הסימנית 将 אשר היום משמש בעיקר בשפה רשמית ובכתיבה ופחות בדיבור.

לא מזמן כתבתי מאמר בעברית שעסק בהגדרה המסוכנת של אלימות כלכלית. אחד המשפטים במאמר היה מאוד ארוך ומסורבל וממש דרש שכתוב. המשפט המקורי היה:

הדבר המסוכן שהיא עושה זה לגרום לכם לתייג אדם שמעולם לא פגשתם, אדם שהדבר היחיד שאתם יכולים להגיד עליו בוודאות זה שהוא מעולם לא הרים יד על אשתו (כי אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן על "אלימות כלכלית"), כאדם אלים וכפרט מסוכן לחברה.

הפועל הראשי של המשפט הוא 'לתייג' ויש לו שני מושאים. המושא הישיר שמופיע קודם ומתייחס למי שעובר תיוג, והמושא העקיף שמשלים את הפעולה ומציין את התוצאה של התיוג. שימו לב למרחק שבין הפועל 'לתייג' ובין המשלים / המושא העקיף שאחרי המילה 'כ'. הוא מאוד גדול והופך את המשפט ללא נוח לקריאה. הנה המשפט המשוכתב:

הדבר המסוכן שהיא עושה זה לגרום לכם לקחת אדם שמעולם לא פגשתם, אדם שהדבר היחיד שאתם יכולים להגיד עליו בוודאות זה שהוא מעולם לא הרים יד על אשתו (כי אחרת לא היינו יושבים ומדברים כאן על "אלימות כלכלית"), ולתייג אותו כאדם אלים וכפרט מסוכן לחברה.

ראיתם מה קרה כאן? העברתי את כל המושא הארוך אל לפני הפועל 'לתייג' והוספתי לפניו את הפועל 'לקחת' שהמשמעות שלו ממש קרובה למשמעות המקורית של . אחרי הפועל 'לתייג' הוספתי צורת נטייה של המילה 'את' (טכנית יכולתי גם לכתוב לתייגו) – כך המשלים התקרב אל הפועל והמשפט כולו הפך להיות הרבה יותר קריא.

הבלשן שבנשמתי ממש התרגש כשמתי לב לזה. גם אם זה לא ריגש אתכם באותה מידה, אני מקווה שלפחות זה עזר קצת להבין מאיפה ההיגיון של מגיע ולמה בכלל המבנה הזה קיים.

סיכום

זהו. היה ממש ארוך, אז בואו נסכם את הנקודות העיקריות של המאמר:

  1. מילת היחס 'את' והסימנית כמילת יחס משמשות כדי לסמן את המושא הישיר או המקבל העיקרי של הפעולה במשפט.
  2. השימוש במילת היחס 'את' הוא בינארי ונובע משיקולים דקדוקיים בלבד. כל מושא ישיר מיודע מצריך אותה לפניו אם יש לפועל משלימים אחרים או לא, ולא משנה היכן הוא ממוקם ביחס לפועל העיקרי במשפט.
  3. השימוש בסימנית כמילת יחס נחשב למבנה חריג ומיוחד אשר דורש הצדקה מסוימת. השיקולים להפעלתו הם דקדוקיים וסמנטיים כאחד. הוא תלוי במשמעות הפועל, במשלימים שמופיעים אחריו, ובמידת היידוע של המושא. המיקום של והמושא שלה הוא קבוע בין נושא המשפט לבין הפועל העיקרי.
  4. ברוב המוחלט של המקרים, כאשר מתרגמים לעברית משפט בסינית בו נעשה שימוש בסימנית כמילת יחס, במשפט העברי ייעשה שימוש במילת היחס 'את'. לעומת כאשר מתרגמים משפט בעברית בו מופיעה מילת היחס 'את', במשפט הסיני לא בהכרח יעשה שימוש ב-.
  5. שתי הנקודות המשותפות למילת היחס 'את' ול- כמילת יחס הן הצבעה על מקבל פעולה מיודע והשתתפותן במשפטים אשר מביעים תוצאה חזקה או מורכבת יחסית.
  6. שני ההבדלים העיקריים ביניהן הם שמילת היחס 'את' משמשת גם בפעלים שלא מבטאים השפעה חזקה על מושא הפעולה, ושמבנה משמש גם לבטא תוצאה חלקית שבעברית מבטאים באמצעות מושא עקיף.
  7. כדוברי עברית עלינו להיזהר מהשימוש ב- כמילת יחס היכן שאסור (בעיקר יחד עם פעלים שמביעים חישה, הבנה ורגשות), ולזכור שניתן להשתמש ב- כאשר המושא הוא רק חלק של משהו.
  8. המשמעות העתיקה של היא להחזיק והשימוש בה כמילת יחס מצביע על שפה מדוברת ויומיומית. בשפה רשמית נשתמש בסימנית 将.

ביבליוגרפיה

המאמר הזה, בדגש על משפטי הדוגמה הרבים אשר מופיעים בו, מתבסס על ומשלב בין מחקרים קיימים שערכו חוקרים מעולים של שתי השפות. קצרה היריעה מלפרט כאן את כולם, אבל חמשת הבולטים שבהם הם:

  1. המאמר 'מושא עקיף ומילות יחס מוצרכות' מאת אירנה בוטוויניק־רותם מתוך הספר 'בלשנות עברית תיאורטית' בעריכת גליה חטב.
  2. המאמר 'התוכן הסמנטי של את' מאת גבי דנון גם הוא מתוך הספר 'בלשנות עברית תיאורטית' בעריכת גליה חטב.
  3. הספר 'הפועל – תחביר משמעות ושימוש' מאת אסתר בורוכובסקי־בר אבא
  4. הספר '用现代' (דקדוק מעשי של סינית מודרנית) מאת 刘华.
  5. הספר '现代' (שמונה מאות מילים בסינית מודרנית) מאת 叔湘.

הרשימה המלאה מופיעה בתוך עבודת הגמר שלי.

4 מחשבות על “הסימנית 把 כמילת יחס לעומת המילה 'את'”

  1. שרון פקר

    תודה על המאמר המרתק!

    בתור חובב בלשנות (ובעצם אחד שמתעניין בשפה הסינית מתוך חיבה לבלשנות יותר מכל דבר אחר) אשמח לעוד מאמרים או תובנות בכיוון הזה.

    המאמר עמוס בכל טוב, אבל אני חייב להתייחס לשימוש המעולה במשפט המביא את עצמו כדוגמה ("את הצירוף … במשפט זה ממש") שהעלה חיוך על פני (או שזה "מביא עצמו"..? :))

    1. ראיתי מה עשית כאן עם השאלה של 'מביא (את) עצמו' 🙂
      מעניין אם העובדה שכאן מבצע הפעולה והמושא הם אותו אובייקט שמאפשר לנו להשמיט את המילה 'את' ביתר קלות…
      אני ממש שמח שאהבת את המאמר. יש לי לפחות עוד מאמר כבד אחד במחסנית המנטלית שלי על ההבדלים בין השפות בתפיסת הזמן הדקדוקי של פעלים, אבל בטח ייקח עוד כמה חודשים עד שאתפנה לכתוב אותו. אולי במהלך הסמסטר הבא.

  2. רונית לוי

    זה היה מאמר מאד מעניין גם החלק על השגיאות הלוגיות בעברית
    זה קורה לאנשים בדיבור (גם לי) עכשיו אני אשים יותר לב
    ואגב היכן המאמר שהזכרת שכתבת על אלימות כלכלית?
    ומדוע הנך סבור שזה מסוכן לתייג אדם שאלים כלכלית כלפי אשתו כאדם מסוכן לחברה?

    1. היי רונית,
      תודה על הפידבק!
      לשאלתך – הבעיה שלי היא עם המושג 'אלימות כלכלית'.
      אני לא אוהב את השימוש בו מאותה הסיבה שאני לא אוהב מושגים כמו 'דמוקרטיה עממית'.
      דמוקרטיה עממית היא לא דמוקרטיה אלא מונח מכובס של דיקטטורות שמרוקן את המשמעות מן המילה דמוקרטיה.
      ההוספה של המילה 'כלכלית' למילה 'אלימות' מרוקנת אותה מן המשמעות האמיתית שלה, ולעניות דעתי זה משהו שיהיה מאוד הרסני לנו כחברה.
      המאמר המלא על אלימות כלכלית נמצא בבלוג הישן של מנדרינה. אני מסביר שם הרבה יותר לעומק מדוע אני חושב כך.

כתיבת תגובה

גלילה למעלה