סינכרוניקה #3 – רן קורן

מדור סינכרוניקה הוא המקום בו אנשים אשר חיו פרק זמן משמעותי בסין, ואשר הגיעו לרמה גבוהה בשפה הסינית, חולקים מן הידע והניסיון שהם צברו לאורך שנים של מגורים, לימודים ו/או עבודה במדינה. זהו שאלון קבוע המתבסס על עשר שאלות כלליות ועוד חמש שאלות שפה בסיבוב המהיר. הוא מתמקד בהיבט של לימודי מנדרינית, אך נוגע גם בתחומים אחרים.

האורח שלנו הפעם הוא רן קורן – איש הייטק ואומנויות לחימה אשר למד ועבד בסין במשך שנים וכיום מטפח משפחה חיפאית-סצ'ואנית למופת.

השאלון

מי אתה ומה אתה עושה?

שמי רן קורן, נשוי + 2. נולדתי וגדלתי (בעיקר) בחיפה עד שחרורי מצה״ל ומאז ביליתי במצטבר כשמונה שנים בסין. כיום אני מתגורר בארץ, מהנדס חשמל בהכשרתי ומהנדס חומרה למחייתי, אך תשוקתי האמיתית טמונה באומנויות לחימה סיניות.

איך הגעת לסין ומדוע בחרת ללמוד את השפה?

הגעתי לסין לראשונה בטיסה ישירה מבנגקוק לטיאנג׳ין. עליתי על הטיסה הזו כדי לנסות להגשים חלום של לבלות תקופה ממושכת וממוקדת של אימוני קונג פו תוך ניתוק מהסחות הדעת של החיים בארץ. אני מתאמן בקונג פו, בסגנון הדרומי הונג-גאר מזה כ-20 שנה, וחלומי היה לטוס אחרי הצבא להונג קונג ולהתאמן אצל שיפו 张义强 (הגייה – zhāng yì qiáng) שהוא דוד הקונג פו שלי. מה זה דוד קונג פו? שאלה מצוינת.

באופן מסורתי לחוג קונג פו יש מבנה של משפחה בה המורה הוא האבא (师父) והתלמידים האחרים כולם אחים. לאח צעיר ממני במשפחה אקרא 师弟, לאחות גדולה אקרא 师姐 וכו,. לאח הבכיר קוראים 大师兄. האחים מלמדים אחד את השני והמורה שם בשביל להנחות את הלמידה של כולם. לאח הבכיר בדרך כלל מעמד מיוחד והוא משמש גם כסגן של האבא, מבחינת סמכות, ארגון אירועים וכו׳. אבא הקונג פו שלי הוא המורה האהוב אודי רענן ז״ל, והמורה 张义强 היה ״אחיו הגדול״ וגם האח הבכיר בבית הספר שלהם, מה שהופך אותו לדוד הקונג פו שלי – 师伯.

במהלך השנים כבר יצא לי לבקר אותו מספר פעמים, אך ב-2010, טרם נסעתי לראשונה לסין, נודע לי שהוא הפסיק לקבל תלמידים. לכן שיניתי מסלול והחלטתי לנסוע לטיאנג׳ין ללמוד אצל מורה בשם 周靖轩 (הגייה – zhōu jìng xuān). זאת בהמלצתו של אח הקונג-פו שלי, תום, שגם למד אצלו לאחר שנתקל בו לגמרי במקרה במהלך לימודי רפואה סינית בעיר. במקור ללמוד סינית היה בשבילי בכלל אמצעי לקבל ויזה ארוכת טווח כדי שאוכל להתאמן בקונג פו.

אגב, המורה ג׳ואו הוא זה שנתן לי את שמי הסיני בו אני משתמש עד היום – 無妄 אשר נהגה wú wàng. הוסבר לי שהוא למעשה ההקסגרמה ה-25 בספר השינויים 易经 ולהבנתי הרדודה משמעה תום או חפות מיצר הרע. זה כשלעצמו כבוד גדול, אבל אם להיות כנה, הוא בחר בשם בעיקר כי Ran נשמע להם (לו ולאחי הקונג פו האחרים) דומה ל-wang. אגב, ההברה 'וואנג' משמשת את הסינים גם לצליל נביחות של כלב (汪汪) וכן – הם בהחלט התחילו לנבוח (בסינית) בשמחה גדולה כשהצגתי את עצמי לראשונה כרן.

היכן ומתי למדת סינית?

התחלתי ללמוד סינית בפברואר 2011 בתוכנית לימודי סינית לזרים באוניברסיטה לרפואה סינית בטיאנג׳ין. יצרתי איתם קשר ונרשמתי ללימודים עוד מהארץ, כאשר כאמור המטרה הייתה בעיקר קבלת ויזה. אבל היות ואני נהנה ללמוד שפות ,וזה נראה היה לי שימושי ללמוד את השפה של המקום בו אני חי, עם הגיעי לסין לקחתי את לימודי השפה ברצינות.

כחלק מההכנות לנסיעה דיברתי מראש עם בחור לטבי בשם אינגוס שחי שם כמה מספר שנים ולמד קונג-פו אצל המורה ג׳ואו ג׳ינג שואן. הוא הציע שאבוא להתארח אצלו בדירה עד שאמצא אחת לעצמי, ולימים נהיינו חברים טובים.

טרם הגיעי לסין קיבלתי עצה מאוד חשובה מחבר שעשה בעבר מסלול דומה. הוא סיפר שכשהוא הגיע לטיאנג׳ין כמה שנים קודם לכן הוא בילה את כל החודשיים הראשונים מסוגר בדירה שלו, פשוט מההלם של להגיע למקום כל כך שונה וזר. הוא הציע לי לוותר על התענוג של הדיכאון של ההתחלה ופשוט לצאת החוצה להסתובב ודברים טובים יקרו – והוא לגמרי צדק.

כבר באותו ערב לאחר שנחתי בטיאנג׳ין והגעתי לביתו של אינגוס הוא קיבל שיחת טלפון מ״סוכן זרים״ שאמר לו שמחפשים ניצבים מערביים לסרט שמצלמים למחרת בבוקר. אינגוס כבר עשה מספיק כאלה כנראה, אז הוא שאל אותי אם מתחשק לי. בדקתי ביומן ובמקרה הייתי פנוי אז נסעתי לשם.

הייתי כל כך פעור ובהלם מהחוויה שאפילו לא טרחתי לרשום את שם הסרט כדי שאוכל לבדוק אם אי פעם הוא יצא לאקרנים. מאז השתתפתי בלא מעט חלטורות שכאלה שההכשרה היחידה עבורן הוא ״חזות של זר״ – החל מאירועים של לימודי אנגלית לילדים, דרך לשחק את סנטה קלאוס בקניון , וכלה בלייצג אוניברסיטאות שונות בעולם בימים פתוחים. אני חושב שכל זר שחי בסין למשך כמה חודשים בשנים ההן השתתף במשהו בסגנון הזה.

ביום השני, אחרי שבע שעות של הכנות (תספורת מביכה ותלבושת מביכה לא פחות) וצילומים שהסתכמו בשתי סצנות קצרות, החלטתי לצאת להסתובב, ושווה לציין שאז עוד לא היה לי סמארטפון. שוטטתי לי עד שהגעתי לבית קפה מקומי שהגישו שם הרבה דברים, אבל לא קפה, בעיקר 珍珠奶茶 (הגייה – zhēn zhū nǎi chá) – תה מתוק עם אבקת חלב וכדורי ג׳לטין. שם הכרתי בחורה בריטית נחמדה שעברה כמורה לאנגלית באזור והיא הכירה לי את העבודה הראשונה שלי שם כמורה פרטי לאנגלית לילדה בת חמש.

ככה התחילו חיי בטיאנג׳ין – לימודי סינית בבקרים, אימוני קונג פו אחר הצהריים, וחלטורות מזדמנות שלשם החוויה אמרתי ״כן״ לכולן.

לאחר סמסטר אחד באוניברסיטה לרפואה סינית מסורתית, עברתי לתוכנית לימודי סינית באוניברסיטת טיאנג׳ין נורמל . היא הייתה גם זולה יותר, גם גמישה יותר בשעות ובמגוון הקורסים, גם פעלה לרוב בכיתות קטנות יותר, וגם הייתה קרובה יותר למקום מגוריי. ולקינוח – הקמפוס הספציפי ההוא כוון במיוחד לתלמידים קוריאנים, שהם סימפטיים מאד לכל הדעות.

בכל התקופה ההיא סדר היום שלי הכיל ארבע שעות לימודי סינית בכיתה ביום, בבוקר או אחר הצהריים. שאר שעות היום (3-4 שעות בדרך כלל) הוקדשו לאימוני קונג פו עם המורה או לבד. בשעות אחר הצהריים המאוחרות ובערב הקפדתי לצאת מהבית כמה שיותר כדי להכיר אנשים ולהיחשף לתרבות ולשפה כמה שניתן. ברוב התקופה שלי בסין ביליתי את סופי השבוע בלימוד אנגלית בבתי ספר שונים, בין אם בכיתה או בשיעורים פרטיים, בעיקר לילדים.

את אחת מהמשרות המשמעותיות יותר שלי בזמנו קיבלתי כשמנהלת בית הספר עצרה את רכבה כשראתה אותי הולך ברחוב, פתחה את החלון, ושאלה: ״You want teach English?!״.

בזה הסתיים ראיון העבודה ומייד התחלתי ללמד בבית הספר שלה אנגלית שתי כיתות של ילדים בני ארבע-חמש. היה רק קאץ׳ אחד קטן, והוא שהתבקשתי ממנה להגיד שאני אמריקאי או קנדי אם אחד ההורים שואל אותי. הנהנתי בנימוס או עניתי לטלפון בכל פעם שהנושא עלה.

בעיניי אין תחליף ללימודי סינית רשמיים, אבל היה גם ערך גדול מאד ללימוד ה״פאסיבי״ יותר שלא הפסיק לרגע. בין אם ברחובות, במסעדות, על בירה בערב, וכמובן בזמן האימונים שם נחשפתי לאוצר מילים יותר ספציפי שלא הייתי לומד במקום אחר.

המשכתי ללמוד כשנה נוספת באוניברסיטת טיאנג׳ין נורמל ושם גם למעשה נגמר הפרק של לימודי הסינית הרשמיים שלי, והתחיל הפרק של לימודי הסינית הלא רשמיים – על הדרך.

החוויה של לימוד קונג-פו בסין הייתה מעשירה לא פחות מלימודי הסינית. המורה ג׳ואו היה באמת עילוי בתחומו. זכיתי לחוות בגוף ראשון איך מרגיש ונראה גונג-פו אמיתי (ראו מילה אהובה בהמשך המאמר). בעיקר כאשר שכח שאנחנו שם ב-站桩 (עמידת עמוד – zhàn zhuāng), מחכים שהוא יבוא ויגיד לנו שאפשר לסיים את התרגיל. לפעמים זה לקח עשר דקות, ולפעמים אם היה לו דיון סוער במיוחד בטלפון זה יכול היה לקחת גם ארבעים דקות. אבל הוא היה מורה מעולה, ולראייה לא פעם הגיעו לראיין אותו ולצלם אותו ואת תלמידיו לכתבה באחד העיתונים המקומיים.

חזרתי ארצה לאחר כמעט שנתיים בסין והתחלתי לימודי הנדסת חשמל בטכניון. שימרתי את השפה בעיקר דרך קשר של שיחות וידאו והתכתבויות יום יומי עם בת זוגי הסינית דאז. לאחר שנתיים בטכניון טסתי לבייג׳ינג לסמסטר אחד של חילופי סטודנטים באוניברסיטת צ׳ינגחואה. היות ולא היה שם מגוון רחב של קורסים מתאימים באנגלית, נאלצתי לקחת את רוב הקורסים (שלושה מתוך ארבעה) בשפה הסינית – אתגר בפני עצמו. לא תכננתי את זה אבל בפועל ביליתי חלק נכבד מהזמן בלימוד אוצר מילים חדש בסינית מעולם המעגליים החשמליים, מוליכים למחצה ותהליכי ייצור של מוליכים למחצה, בנוסף לשימור ושיפור משמעותי של השפה בכללי.

עם חזרתי לארץ התחלתי לעבוד במשרת סטודנט בחברת הייטק ישראלית גדולה ובאותו זמן בערך הכרתי את ג׳ינג-טינג, אשתי לעתיד. בחורה סצ׳ואנית חריפה (פאן לגמרי אינטנדד) שהגיעה ארצה בתוכנית חילופי סטודנטים באוניברסיטת חיפה. עם סיום התואר הראשון שלי והתואר שני שלה ג׳ינג-טינג רצתה לחזור לסין ואני החלטתי ללכת בעקבותיה. למזלי הרב, החברה הסכימה לעשות לי רילוקיישן לסין, לאחר שכבר עברתי ממשרת סטודנט למשרת מהנדס.

בין השנים 2018 ו-2020 גרנו בהאנג-ג'ואו. לאחר מכן עברנו לבייג׳ינג ועיקר חיי התמקדו בעבודה צמודה עם לקוחות, שכללה הרבה נסיעות ברחבי סין ודיונים טכניים עמוקים בסינית – ניסיון שגם היווה נדבך מעניין ומשמעותי בפיתוח השפה הסינית עבורי. חוץ מעבודה כמובן שגם טיילנו הרבה יחד וביקרנו לא פעם את משפחתה בסצ׳ואן, בעיקר בפסטיבל האביב (השנה הסינית החדשה) ובחג אמצע הסתיו. גם האינטראקציה עם המשפחה הייתה מעניינת מאד כמובן. לא אכנס לסיפורים פרטניים אך גם פה זכיתי, מעבר להרבה דברים אחרים, גם בניסיון מעניין מבחינת השפה. הניב הסצ׳ואני קרוב מספיק למנדרינית כדי שניתן יהיה להבין הרבה מהשיח, ברגע שמתרגלים אבל יש הבדלים מעניינים גם במבטא, גם במקצב של השפה וכמובן גם באוצר המילים.

לא אשכח שבוקר אחד סבתא של ג׳ינג-טינג חזרה מהשוק עם שתי שקיות מלאות בקלחי תירס, התעסקה במטבח ואז אמרה לנינה (אחיין של ג׳ינג-טינג) 啃包谷 (הגייה – kěn bāo gǔ), וחזרה על זה כמה פעמים. את 啃 פרשתי בתור הפועל ״לכרסם״, וכשחזרה למטבח שאלתי את ג׳ינג-טינג אם הבנתי נכון ו-包谷 זה בעצם כמו לומר תירס 玉米 (הגייה – yù mǐ) רק בסצ׳ואנית. הטעות שלי הייתה שלא שאלתי את זה בקול מספיק נמוך, מכיוון שסבתא שלה מייד פרצה חזרה לסלון ודחפה לי סיר ענק מלא בתירס וצעקה 啃包谷!

מעבר לאלה, במהלך השנים ההן הספקתי וזכיתי לבצע מספר ביקורים בהונג קונג שמטרתן הייתה לבקר את דוד הקונג-פו שלי ולהתאמן שם, היכן שאחי הקונג פו הישראלים שלי התאמנו לפניי. אחד הביקורים היה מיוחד באמת ומוצלח במיוחד כי במהלכו נסענו ג׳ינג-טינג ואני להונג קונג ופגשנו שם את אח הקונג פו שלי – תום.

תום ואני החלטנו לנסוע במיוחד להונג קונג על מנת ללמוד את ריקוד האריה הדרומי המסורתי 舞狮 (הגייה – wǔ shī), לו זיקה חזקה לסגנון הקונג פו שלנו (הונג גאר), ולהופיע איתו בחתונה של חבר יקר ואח קונג פו שלנו. זו באמת הייתה חוויה יוצאת דופן, בה זכינו ללמוד אמנות ייחודית מאחד המורים הטובים בעולם כיום לאמנות זו – לי יון פוק (李润福), שגם הוא נחשב דוד קונג פו שלנו (אח קונג פו של מורנו אודי רענן ז״ל). זה אגב גם המקום לציין שאנחנו זמינים לבר מצוות וחתונות :-)

הפרק העצוב והמתסכל ביותר שלי בסין היה, כמובן, במהלך שנות הקורונה, במיוחד בשנים 2021-2022. הן היו שנתיים קשות מאד בכלל, בסין עוד יותר, ובפרט למערבי שחי בסין. הערה חשובה: הרבה יותר קשה היה למיליוני סינים שחיו בפריפריה בסין, בעיקר בצפון-מזרח ובמערב סין, אבל נזניח אותם כרגע כי זה מתיישר עם המגמה הכללית של גישת הממשל הסיני כלפיהם .

זה לא המקום לפרט על כל החוויות הקשות שלנו בסין תחת המשטר, אבל כן אציין שזה היה שיעור אחד ארוך, מתיש ומאיר עיניים בכיצד המפלגה (כמו משטרים רבים לפניה) משתמשת בשפה על מנת לעצב את הנרטיב ולעוות את תפיסת המציאות של נתיניה. כמעט מדי שבוע הנהלים של מניעת המגיפה נעשו עמומים יותר ויותר, המדיניות נוסחה מחדש לעתים קרובות מבלי הסברים, ומילים חדשות הומצאו על מנת להגדיר מטרות רופפות יותר ויותר להכחדת הקורונה מבלי להודות באופן ישיר שהמטרות הוחלשו.

מאז חזרתנו ארצה בסוף 2022 ועד היום לימודי הסינית שלי מהנים במיוחד וכוללים את חיי הזוגיות וקשר עם חברינו הסינים בארץ ובחו״ל ומשפחתה של אשתי. החלק האהוב עליי ביום הוא הקראת סיפורים בסינית לילדינו מאי ואיתי, חוויה ממנה אני לומד כמעט מדי יום מילה חדשה.

מה האתגר הכי גדול בללמוד את השפה?

לא אהיה מקורי במיוחד אבל עבורי האתגר המרכזי הוא בכך שהכתב הסיני אינו פונטי. הייתי מאד רגיל ללמוד אנגלית, בין היתר, מקריאת ספרים, ומאד הקלה עליי היכולת לכתוב משמיעה מילים חדשות ששמעתי או לדעת להגות מילים חדשות שראיתי כתובות. בסינית זה לא (בדיוק) עובד והרבה יותר קשה לבצע את החיבור בין השמיעה לכתב.

בתחילת דרכי, כשהיה יותר זמן פנוי והייתי יותר מוכוון למידה, הייתי בודק במילון כל מילה ומילה חדשה שהייתי נתקל בה, אפילו תוך כדי שיחה עם פועל בניין חברותי ברחוב. עם הזמן, כשחיי בסין המשיכו אבל לימודי הסינית כבר לא היו במרכז, מצאתי את עצמי לומד הרבה מילים חדשות משיחות עם אשתי, משפחתה, חברים, קולגות ולקוחות אבל פחות ופחות מתעקש לבדוק את הסימנית או סימניות של כל מילה ומילה.

לכן קרה לי לא פעם, וגם לאחרונה, שלמדתי מילים מסוימות פעמיים בהפרש זמן לא זניח. בפעם הראשונה כששמעתי אותן נאמרות והבנתי את משמעותן מההקשר, ובפעם השנייה כשראיתי אותן כתובות ולקח לי זמן לקשר בין הסימנית למילה אותה כבר הכרתי. הדוגמא הטריה ביותר לכך היא הסימנית 兜 (כיס בבגד – dōu) שאת משמעותה למדתי מזמן כי אשתי מאד אוהבת להשתמש בה, אבל רק לאחרונה קישרתי את הסימנית למילה כשהופיעה באחד מהספרים של בתי.

מה הדבר הכי כייפי בללמוד את השפה?

הדבר הכי כיפי עבורי הוא הכתב שאינו פונטי. חרף הקשיים, יש קסם שונה במבנה הסימניות, שאומנם אינו מאפשר לדעת בוודאות כיצד להגות סימנית לא ידועה, אבל כן מאפשר במידה רבה לנחש את המשמעות – זאת בשונה מרוב השפות הפונטיות. בעברית גם ניתן לנחש במידה מסוימת המשמעות הכללית של מילה בהתבסס על השורש, אך בסינית ניתן לנחש משמעות של סימניות רבות בהתבסס על הרדיקלים מהם הן בנויות. למשל, בלימודי הנדסת חשמל בסין כשראיתי לראשונה את הסימנית 硅 הצלחתי לפענח שמדובר ביסוד סיליקון, מכיוון שהיא מורכבת מהרדיקל 石 (אבן) שמשמש בטבלה המחזורית בעיקר לאל-מתכות ומ-圭 שהגייתו היא guī. למיטב זכרוני הכרתי את המילה משמיעה כבר קודם, ולכן כשראיתי את הסימנית היה די קל לנחש את משמעותה.

בהקשר הזה אגב, מערכת הכתב הסיני מאוד ידידותית למדע בכלל ולכימיה בפרט, ומה שקרה לי עם סיליקון ממש לא היה מקרי. מלבד השורש 石 לאל-מתכות, יש לנו את השורש 金 או בקיצור 钅 לציון מתכות או מתכות למחצה, את השורש 氵 (מים) לחומרים במצב צבירה נוזלי, ואת השורש 气 (אוויר) לציון גזים.

אם הייתה לך הזדמנות לחזור בזמן אל תחילת הלימודים שלך, מה היית עושה אחרת?

בדיעבד אני חושב שהייתי משכנע את עצמי להשקיע יותר זמן בכתיבה ובתרגום, ואולי אפילו ניגש למבחן ה-HSK (בעיקר בשביל תהליך הלמידה למבחן). אלו דרכים מעולות לשפר את יכולות הניסוח, הרכבת המשפטים ופיתוח אוצר מילים כללי. עשיתי את זה קצת בשנים הראשונות אבל ממש לא מספיק. עד היום אני מרגיש פער שניתן לגשר עליו, אבל זה קשה ודורש השקעה של זמן ואנרגיה רבים שהיום קשה לפנותם.

ספר על חוויה מעניינת או טעות מצחיקה שעשית בסינית

בשבוע הראשון שלי בסין הוזמנתי לארוחת ערב עם המורה ג׳ו ושאר משפחת הקונג פו. רוב הנוכחים באותו ערב היו סינים, רק אינגוס חברי הלטבי ואני ייצגנו את המערב באותו ערב. אינגוס כבר דיבר סינית ברמה לא רעה ואילו אני ידעתי אז רק שתי מילים בסינית – 'שלום' ו-'לחיים', ומייד יתברר שגם אותן לא באמת ידעתי.

הארוחה התגלגלה כמו שכל ארוחה בסין מתגלגלת, בעיקר עם אנשי קונג פו, וכללה המון המון שתייה. ההרגל שלהם היה להתחיל עם הליקר הסיני הקשוח 白酒 (באיג'יו – 52% אלכוהול ש-48% ממנו יורד לא טוב בגרון) ולהמשיך עם שוטים של בירה בטמפ׳ החדר.

עם מזיגת כוסית הבאיג׳יו השנייה אני, צעיר בן 22 ולהוט למצוא חן בעיני החברים החדשים, נעמדתי על שתי רגליי, הרמתי את הכוסית וספק אמרתי ספק צעקתי ״干杯!!!״, (הגייה – gān bēi) כלומר לחיים, או כך חשבתי.

מייד כולם הסתכלו עליי בתדהמה. אינגוס הסביר לי שהמשמעות של 干杯 זה לא בדיוק לחיים אלא מילולית – לייבש את הכוס, והם מתכוונים לזה. הבנתי שנקלעתי לצרה אבל כבר לא יכולתי לרדת מהעץ, או כמו שנאמר בסינית ״כשרוכבים על הטיגריס קשה לרדת״ – 骑虎难下. רוקנתי את כל הכוסית לפני שאספיק להתחרט. כיצד הערב הסתיים אעדיף שלא לפרט. שווה לציין שהם דווקא היו נחמדים וניסו לעצור אותי באמצע, אבל אמא לימדה אותי לעמוד במילה שלי.

יש לך איזה ספר, שיר, סרט או סדרה בסינית להמליץ לנו?

אמליץ לכם על סרט הקונג פו האהוב עליי בכל הזמנים – האגרופן השיכור אשר בסינית נקרא 醉拳 (הגייה – zuì quán) ובאנגלית Drunken Master.

זהו סרט קונג פו משובח מ-1978 בכיכובו של ג׳קי צ׳אן, ובו הוא מגלם גרסה דמיונית של וונג פיי הונג, צעיר מוכשר וחצוף אשר מסרב לקחת את האימונים ברצינות, עד אשר מגיע בחור שנראה כמו אריק איינשטיין במציצים ומפרק אותו במכות. כך הוא לומד קצת צניעות וממשיך ברצינות את אימוניו אצל מאסטר קשיש אך מלא אנרגיה אשר מלמד אותו את סודות הקונג פו השיכור. סרט נפלא, אשר משלב בתוכו הרבה סגנונות קונג פו שונים (ההונג גאר מככב שם כבר בתחילת הסרט) ומציג אותם באופן ציורי למדי.

את הסרט הזה ראיתי לראשונה בערב סרטי קונג פו שעשינו במרכז אביחי ממש בשנה בה התחלתי להתאמן בקונג פו. קלאסיקה אלמותית שמזכירה לי אישית תקופה מיוחדת בחיי.

באיזה מקום בסין היית בוחר לגור?

אני נקרע בין הונג קונג לבין פינה קצת יותר מודרנית במחוז יונאן. בהונג קונג הקונג-פו בסגנון הונג גאר חי ונושם לעומת סין הגדולה שם הקונג פו המסורתי חטף מכה רצינית בתקופת מהפכת התרבות ולדעתי לא השתקם מאז. מאידך, יש להונג קונג חסרונות משמעותיים לאדם שלא אוהב צפיפות וחום. כנראה שהייתי בוחר לבסוף מקום נחמד במחוז ביונאן, שם מזג האויר נוח מאד רוב השנה, האוכל טעים, המחירים נוחים והאנשים פשוטים ונחמדים.

מנה סינית אהובה לקינוח

רגע רגע, מנה סינית אהובה לקינוח? או מנה סינית אהובה, לקינוח? כי אין הרבה קינוחים טובים בסין לטעמי אבל יש כל כך הרבה מנות משובחות עד שממש קשה לבחור.

אם יצמידו לי אקדח לראש אופתע שמצמידים לי אקדח לראש רק בשביל שם של מנה אבל כנראה שהייתי אומר 果仁菠菜 (הגייה – guǒ rén bō cài), שידוע גם כ-花生米菠菜 (הגייה – huā shēng mǐ bō cài). זו מנה פשוטה מקטגורית ה-凉拌 (ערבוב קר – liáng cài) של תרד ובוטנים מתובלים בחומץ סיני וקצת שום. מאוד מרענן אך היא יכולה גם להיות חריפה, תלוי במחוז. יש הרבה מנות טעימות ממנה אבל היא שבתה אותי עוד מימיי הראשונים בסין.

הסיבוב המהיר

סימנית אהובה ומדוע?

סימנית שאני מאד אוהב היא הסימנית 互 שמבטאת ״הדדיות״ וקל לראות מדוע. מיותר לציין שאני מחבב אותה בעיקר בשל הסימטריות הנפלאה שלה והשימוש שלה בסימטריה לבטא מונח מופשט כמו הדדיות.

מהסיבות הנ״ל וגם כי היא פשוטה לכתיבה ובעיקר לחריטה, בחרנו אשתי ואני לחרוט אותה על טבעות הנישואין שלנו.

מילה אהובה. מדוע?

ניסיתי לחשוב על משהו קצת פחות נדוש עבורי אבל בסופו של יום יש רק מילה אחת שליבי רוטט בכל פעם שאני צופה בה – 功夫, המילה הידועה במערב כאמנות הלחימה ״קונג פו״. בסינית, אמנם, משמעותה רחבה הרבה יותר. 功 ניתן לתרגם כערך, מצוינות, מעלה. חוץ מגבר או בעל, הסימנית 夫 מציינת גם איש העובד בעבודת כפיים או בעל מקצוע בתחום מסוים. יחד הם יוצרים משמעות של ״מיומנות גבוהה״ או בפרט ״מיומנות גבוהה הנרכשת על ידי עשייה ותרגול״ ויכולה לשמש בכל תחום בו נרכשת מיומנות כגון בישול, קליגרפיה, ריקוד וכו׳.

פתגם אהוב. מדוע?

אחד הפתגמים החביבים עליי הוא 混水摸鱼 (הגייה – hún shuǐ mō yú). המשמעות המילולית שלו היא ״לתפוס דג במים עכורים״. הדרש שלו די ברור, ומדבר על קצירת רווח אישי תוך ניצול מצב של בלגן ובלבול, או אולי אפילו גרימת בלגן ובלבול על מנת ליצור מצב בו קל יהיה לגזור קופון. אני מאוד אוהב את הפתגם הזה מכיוון שהוא מכיל בעלי חיים וגם מכיוון שבהגייה הטיאנג'ינאית מאוד אוהבים טון רביעי ולכן שם הוגים את הסימנית הראשונה hùn באופן שסוגר לנו חבילה של כל ארבעת הטונים בפתגם אחד.

מה קיים בסינית והכי חסר לך בעברית? (או להיפך)

אחד האלמנטים האהובים עליי בשפה הסינים הוא הצ׳נגיו 成语 (הגייה – chéng yǔ). צ׳אנגיו הוא למעשה פתגם המורכב מארבע סימניות בדיוק. כבר יחסית בתחילת הלימודים שלי הוקסמתי מהיעילות של הצ׳אנגיו, שמצליחים לדחוס כל כך הרבה משמעות בכל כך מעט שטח על הנייר. כמו כן, לימוד הפתגמים פותח דלת ללימוד עמוק יותר של התרבות, ההיסטוריה והמיתולוגיה הסינית, שכן הרבה פתגמים מבוססים על סיפורים שכן או לא קרו באמת או שעושים שימוש בחפצים, חיות או מקומות שיקרים יותר לליבם של הסינים.

זה נכון שגם בעברית יש פתגמים, ואפילו הרבה מהם מורכבים מארבע מילים, אבל יש משהו בקומפקטיות של הסימניות בשילוב עם הפתגמים שפשוט שובה את הדמיון ואת ה-OCD. אישית, יש לי חיבה מיוחדת לכל צ׳אנגיו שמכיל חיות, ומצאתי שאותם גם הכי קל לי לזכור.

יש לך איזה 'טיפ של אלופים'?

לא לוותר על ההגייה. לדעתי חשוב מאד לשבור שיניים ולהתעקש על הגיה נכונה בשלבים הראשונים של הלמידה, אחרת קל להתקבע על הרגלי הגייה שגויים. כמה טיפים להשגת המטרה:

1. לא ליפול לשקר שמפיצים תלמידים לשפה הסינית שוויתרו לעצמם על ההגייה ומנחמים את עצמם בעזרתו: ״אין לטונים חשיבות, כשהסינים מדברים מהר הם גם ככה לא משתמשים בטונים״. שמעתי את זה הרבה מאד בתחילת הלמידה מתלמידים ותיקים ממני. זו כמובן שטות מוחלטת, והרבה טעויות מביכות יכלו להימנע מהגייה תקנית ו-标准 יותר.
2. אם נסיבות החיים מאפשרות, להקיף את עצמך בכמה שיותר דוברי סינית שלא דוברים אנגלית או עברית. אין מורה טוב יותר מההכרח.
3. להתעקש עם המורה לתקן כל טעות בהגיה. מורים ומורות רבים, לדעתי, עושים עוול לתלמידיהם בכך שאינם מתעקשים איתם על הגייה נכונה, בעיקר בתחילת הלמידה. זה אכן מתיש לפעמים, אבל חשוב. מניסיוני בסין יש מורות שאכן התעקשו יותר, בעיקר כשביקשתי מהן להתעקש, ויש מורות שהרושם שקיבלתי היה שהן הניחו שזרים לא יצליחו בכל מקרה לבטא את הטונים ולכן אפילו לא ניסו ללמד אותם בצורה טובה ולהשקיע את הזמן הדרוש.