אז מה הסימנית האהובה עליכם?
היי,
אני ממש אשמח לדעת מהי הסימנית שאתם הכי אוהבים ולמה, אז בואו נעשה שרשור סימניות אהובות! אני אתחיל.
הסימנית האהובה עליי היא 忍 שמבטאת את המשמעות של כוח סבל, איפוק, ויכולת ריסון. הוגים אותה rěn והסיבה העיקרית שאני אוהב אותה היא הלוגיקה המעניינת שלה - היא מורכבת מ-刃 (הגייה - rèn) שפירושו להב אשר עומד על 心 (הגייה - xīn) שפירושו לב. ה-刃 עצמו הוא נותן לנו גם את ההגייה וגם חלק מהמשמעות, כי אפשר לראות בתוכו את הסכין (刀) ולשמאלו טיפה שחלק מפרשים אותה כהמחשה של דם. בקיצור עבור הסינים סבל ואיפוק הם סכין חדה ומדממת שמרחפת מעל הלב.
מעבר לכך שזו אחת מהסימניות שמהוות את עמוד השדרה של הערכים הסיניים ומסבירה כל כך הרבה תופעות חברתיות ותרבותיות הן בסין והן במדינות השכנות לה, היא גם חלק מהמילה היפנית 忍者 שפירושה נינג'ה. אז זה בכלל מגניב.
מה הסימנית שלכם? ומדוע? כתבו בתגובות.
הסימניה האהובה עלי היא 看， 水
השאלה הזו מחזירה אותי אל הימים בהם התחלתי ללמוד סינית וחשבתי על "איזו סימנית אני אוהב כי היא אלגנטית?" או "מה כיף לי לכתוב ולחזור עליו אין ספור פעמים באימוני הכתיבה?" או "מה קל לי לזכור?"
אני חושב שכהתחלתי ללמוד בקונמינג, אז בסמסטר הראשון ב"מקצה האלגנטיות" ניצחה 说. אני לא זוכר את הסיבה המדויקת, אבל כן איזו הרגשה: את כל השורשים כבר הכרתי מסימניות אחרות ואני חושב שהיה כיף לכתוב אותה אולי מסיבה זו. נוספה אליה הסימנית 聪, עם חלק עליון ימני דומה. אשתו של חבר ישראלי שעשתה איתי חילופי שפות, היא אמנית קליגרפיה והיא הסבירה לי סיפור על הסימנית בשפה מפושטת שהיה לי קל להבין לפני שהכרתי סימניות עתיקות. זה היה משהו בסגנון המשפט למטה:
聪明人需要用耳朵听别人、有嘴巴才可以说自己想说什么、用心才可以判断是好是坏。
לאחר תקופה נתקלתי בסימנית 兑, וזה החזיר אותי לשאלה שנשאלה מעל, ופעם נוספת נזכרתי בסימניות 说，聪 אבל הפעם היה אתגר קלירגרפי חדש: לכתוב את שלושת הסימניות באותו הגודל.
יש עוד הרבה סימניות מרשימות, שגורמות לחשוב לעומק על התרבות הסינית. שיתפתי פה זיכרון משנת 2009, שאינו קשור בדברים שלמדתי מאוחר יותר עם מורה לאמנות לחימה החל משנת 2011. חלק מההסברים מקובלים ומגובים בספרים אוניברסיטאים, וחלק מההסברים פחות מקובלים כי עברו בסודיות ממורה לתלמיד כחלק מידע תרבותי שנשמר בין כל המהפכות ההרסניות, שהיו בסין במשך דורות רבים. צריך עדיין לחשוב איך ניתן לשתף את ההבנות שעברו דרך אמנות הלחימה לקהלים רחבים כי הידע יעלם אם לא נעביר אותו הלאה.
נזכרתי בעוד חלק יפה שאולי היה חלק מההסבר של אמנית הקליגרפיה. ערכתי את משפט:
聪明人需要用耳朵听别人、“口”代表可以用嘴巴说自己想说什么、“口”的下面是“心”，用心才可以判断是好是坏、“口”的上面像眼睛，用眼睛也可以判断是对是错。缺少的只有鼻子，才是完整的脸。
אני חושב שכל הסימניות עם השורש דיבור איבדו קצת מהחן שלהן עם המעבר לכתב מפושט כי אין ספק ש-言 לא רק הרבה יותר יפה מ-讠 אלא גם משמר את הפה (口) וגלי הקול שיוצאים ממנו. ובכלל כשכותבים 説 לעומת 说 או 謝 לעומת 谢 אז זה מרגיש הרבה יותר מאוזן וסימטרי.
לגבי 聪 ומה שאמרת על הסברים עממיים, אז גם אם אני מאוד מתחבר להסבר של 聪 והמון סימניות אחרות, חשוב לזכור שהמון פעמים זה קצת המקבילה הסינית של גימטריה או אטימילוגיה עממית בעברית. למשל שכלב הוא כמו לב, או שמקרה זה ה' רקם בסדר הפוך.
ספציפית במקרה של 聪 אז עד כמה שאני יודע ה-口 עם שני הקווים מעליו הוא שיבוש או פישוט של 囪 או 囱 - רכיב פונטי שגם נהגה cōng ומשמעותו היא ארובה. עדיין אפשר לראות את זה בגרסאות העתיקות של הסימניה.
כל זה כמובן לא גורע מיופיה של הסימנית והסיפור היפה שהיא מספרת בימינו על הקשר בין חוכמה לקשב ואוזן (耳), יכולת הבעה עצמית ופה (口), ולשיפוט באמצעות הלב (心), כפי שכתבת כאן בסינית.
אני תמיד אהבתי את 想 שמעלה בי הרגשה של דמיון ללא גבולות. זה רק עץ ועין ולב, אז אני לא יודע בדיוק למה אבל האסוציאציה שלי היא של נוף טבעי ככל שהעין יכולה לראות וכל רחשי הלב שבאים איתו. דווקא את 象 מ想象 אני לא כל כך אוהב. לא רוצה שיסתכל עלי ככה...
גם אותי הסימנית 想 סקרנה מאוד עוד בתחילת הדרך. גם בגלל שמדובר בעין ובעץ על לב, אבל גם בגלל שרצה הגורל וגם את העין וגם את העץ הוגים בדיוק אותו דבר במנדרינית - mù. בהחלט סימנית מעוררת מחשבה ;-)