סינכרוניקה 2 - תמונת שער

סינכרוניקה #2 – עדו מרוז

מדור סינכרוניקה הוא המקום בו אנשים אשר חיו פרק זמן משמעותי בסין, ואשר הגיעו לרמה גבוהה בשפה הסינית, חולקים מן הידע והניסיון שהם צברו לאורך שנים של מגורים, לימודים ו/או עבודה במדינה. זהו שאלון קבוע המתבסס על עשר שאלות כלליות ועוד חמש שאלות שפה בסיבוב המהיר. הוא מתמקד בהיבט של לימודי מנדרינית, אך נוגע גם בתחומים אחרים.

האורח שלנו הפעם הוא עדו מרוז – איש הייטק בעבר ומשקיע ערך בהווה אשר התגורר בסין ובהונג קונג למעלה מ-25 שנים.

השאלון

מי אתה ומה אתה עושה?

שמי עדו מרוז ואני משקיע ערך. חייתי בסין משנת 1994 עד 2021, כאשר עברתי מספר פעמים מבייג'ינג להונג-קונג ובחזרה. אחרי שתי שנות לימוד סינית, התחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ובשנת 2000 מצאתי עבודת תכנות בחברת קומברס. התפקיד שלי היה להתאים את התא הקולי ללקוחות במזרח אסיה. כיוון שדיברתי סינית, עבדתי בעיקר עם הלקוחות בטאיוואן והונג-קונג. בשנת 2001 קומברס הציעה לי לעשות רילוקיישן להונג-קונג, ושם נשארתי באותו התפקיד עד לשנת 2008. באוגוסט 2008, חודש לפני פשיטת הרגל של לימן-ברדרס התפטרתי מעבודתי כדי להיות משקיע ערך במשרה מלאה. באותה השנה גם עזבנו את הונג-קונג ועברנו לגור בבייג'ינג.

טאיצ'י בפארק בסין
מתרגלים טאיצ'י בפארק

בבייג'ינג חזרתי לאהבתי הישנה – אומנויות לחימה, אך הפעם למדתי שינג-יי (意). ב-2017 שוב משפחתי ואני חזרנו להונג-קונג, אך בגלל השינויים הפוליטיים שהתרחשו שם החלטנו לעזוב ולפני שנתיים עברנו לגור בלוקסמבורג.

איך הגעת לסין ומדוע בחרת ללמוד את השפה?

לקראת סיום השירות הצבאי שלי בערך בקיץ 1993 שירתי במוצב ריחן בלבנון. בערך פעם בשבוע היינו מקבלים עיתונים מהארץ. באחד העיתונים הייתה כתבה על המורה לטאי-צ'י – ניר מלחי, אשר למד טאי-צ'י בטאיוואן. על המקום החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות אחרי הצבא – לטוס לטאיוואן וללמוד טאי-צ'י. לא ידעתי כלום על טאי-צ'י או טאיוואן. יותר מזה, כל מה שידעתי על מזרח אסיה היה מסרטי רמבו.

ככה מצאתי את עצמי בינואר 1994 על מטוס לטאיוואן בלי להכיר את השפה ועם אפס ידע על המקום. לאחר כשבוע הבנתי שטאיוואן יקרה מדי בשביל חייל משוחרר, ולכן עזבתי לסין ועברתי לעיר קונמינג שבמחוז יונאן.

היכן ומתי למדת סינית?

בפברואר 1994 הגעתי לקונמינג ונרשמתי שם ללימודי סינית באוניברסיטת המיעוטים של יונאן (). מאתגר יותר היה למצוא מורה טוב לטאי-צ'י, אבל אחרי שראיתי כמה מורים, מצאתי מורה כפרי ממחוז חונאן (南) שהתעמל בסגנון צ'ן (陈). אחרי סמסטר עזבתי את קונמינג ועברתי לבייג'ינג בכדי שאוכל גם לעבוד ולממן את הלימודים. בבייג'ינג נרשמתי שוב לאוניברסיטה קטנה ולא מוכרת (商学院) ובמקביל עבדתי יום או יומיים בשבוע בצוות הקרקע של אל-על בעיר.

שנתיים אחרי שהתחלתי ללמוד סינית, הבנתי שזה מספיק לי. האסימון נפל לי, כשהבנתי שאני כבר לומד 50 גוונים של ירוק (, 绿,墨绿,嫩绿,绿,翠绿). סינית הייתה בשבילי רק כלי לתקשר עם האנשים בסין ועם המורה לטאי-צ'י, אף פעם לא חשבתי להפוך את הסינית למקצוע, אז בשלב הזה הרגשתי שרמת הסינית שלי מספיקה.

מה האתגר הכי גדול בללמוד את השפה?

הייתי אומר שישנם שלושה אתגרים עיקריים – אחד בהתחלה ושניים בשלבים המתקדמים יותר.

לימוד ההגייה בהתחלה הוא שלב קריטי וצריך להקדיש משהו כמו חודש כדי ללמוד להגות נכון את ההברות השונות ואת הטונים. אחרי שעוברים את זה, הלימוד מתחיל לרוץ. במיוחד אחרי שמגיעים לאוצר מילים של כמאה – מאתיים מילים. בסינית אין כמעט דקדוק, והרבה מילים חדשות שלומדים הן פשוט חיבור של שתיים או שלוש סימניות שכבר מכירים. ככה שהלימוד בשלב הזה מהיר וקל.

השלב המאתגר הבא הוא להגיע לרמת סינית גבוהה. בשלב הזה ישנן שתי התמודדויות קשות. ההתמודדות הראשונה היא מול העושר של השפה כי אוצר המילים בסינית הוא ענק. רק כמות הפתגמים עומדת על כמה עשרות אלפים. השנייה היא ללמוד את כל השמות בסינית. לכל אדם או מקום יש שם שונה בסינית מאשר בשפת המקור. באיזשהו שלב נמאס ללמוד ששייקספיר זה בעצם 莎比亚 (הגייה – shā shì bǐ yà) ושפארק יוסמיטי זה 优胜 (הגייה – yōu shèng měi dì).

מה הדבר הכי כייפי בללמוד סינית?

ללמוד מילה חדשה שהיא בעצם הרכב של מילים שכבר יודעים. כמו למשל שהמילה "משהו" או "דבר" זה בעצם "מזרח-מערב" (西) או שקריאה "זהירות!" היא למעשה "לב-קטן" () מילולית.

אם הייתה לך הזדמנות לחזור בזמן אל תחילת הלימודים שלך, מה היית עושה אחרת?

שום דבר. אני חושב שללמוד באוניברסיטה קטנה בלי הרבה סטודנטים זרים זו הדרך הטובה ביותר, כיוון שככה מכירים בקלות יותר מקומיים.

ספר על חוויה מעניינת או טעות מצחיקה שעשית בסינית

כשרק התחלתי לצאת עם אשתי לעתיד, שמתי לב שהרבה פעמים כשאני מדבר היא עונה במילה "" (הגייה – yě xǔ) שפירושה "אולי". היה לי מוזר שבמקום להסכים או לא להסכים היא עונה "אולי". לאחר מספר פגישות שאלתי אותה – מדוע את עונה פעמים רבות במילה "אולי", ותשובתה הייתה – כשאני אומרת "אולי" זה אומר שאני לא מסכימה איתך, אבל אולי אתה צודק.

טיול זוגי בסין של פעם
מטיילים בסין הישנה

תשובתה לימדה אותי שיעור חשוב על ההבדל בין ישראלים לסינים (ובכלל בין מערבים לבין מזרח-אסייתים). אצלנו נהוג לחשוב שכל מי שלא מסכים איתנו, בהכרח טועה. זה בולט מאוד באווירה כיום בארץ שכל מי שלא מסכים עם צד אחד הוא "בבון", פרימיטיבי" או "פשיסט" ומי שלא מסכים עם הצד השני הוא "צפונבון", "עוכר ישראל" או "בוגד".

בעיניי זו תכונה יפה לחשוב שלמרות שאינני מסכים עם הצד השני, עדיין להבין ולזכור שאין לי מונופול על האמת.

יש לך איזה ספר, שיר, סרט או סדרה בסינית להמליץ לנו?

שנים שלא ראיתי סרט או קראתי ספר בסינית. בזמנו אהבתי את הסרט 变The King of Masks. זה סרט מ-1995 המספר על מאסטר בודד המתמחה בהחלפת המסכות המהירה של אופרת סצ'ואן המתפרנס ממופעי רחוב בסין של שנות ה-30, אשר יום אחד מחליט לאמץ יתום כדי שיוכל ללמדו את רזי המקצוע של האומנות הנכחדת.

באיזה מקום בסין היית בוחר לגור?

כמו רבים אחרים, אני כבר כנראה לא אחזור לגור בסין, אבל אם הייתי חוזר אז זה להונג-קונג. מי שרוצה ללמוד סינית, עדיף שיגור במקום דובר מנדרינית, ואז זה כבר תלוי בטעם אישי. אם אתם אוהבים לטייל וחשוב לכם מזג אויר טוב – אז קונמינג זה המקום האידיאלי. אם אתם עם ילדים קטנים אז בייג'ינג מציעה עומק תרבותי ויותר אפשרויות מבחינת חינוך. שנג'ן טובה אולי לצעירים. את שנחאי אף פעם לא אהבתי.

ולקינוח – מנה סינית אהובה

קשה לבחור מנה אחת, אז אבחר במשהו פחות מוכר שמאוד שווה לנסות.

גבינה יונאנית מטוגנת
אפשר למצוא גבינה אפילו בסין

במטבח הסיני אין כמעט מוצרי חלב, אבל ישנם כמה מחוזות (בעיקר אלו עם אוכלוסייה מוסלמית) שמשלבים קצת מוצרי חלב בתפריט. כך גם במטבח היונאני אשר מציע מנה מעולה של פרוסות גבינה צרובות במחבת הנקראת 乳饼 (הגייה – rǔ bǐng). ממליץ בחום!

הסיבוב המהיר

סימנית אהובה ומדוע?

הסימנית 妙 (הגייה – miào) שפירושיה משתרעים על כל הספקטרום של מופלא, נהדר, מעודן, מחוכם, נפלא ואפילו יפה. היא מורכבת משני חלקים – בצד ימין זה שמציין אישה ובצד שמאל יש את שמוכר כ-shǎo בטון שלישי במשמעות של "מעט", אבל בטון רביעי shào מציין גם גיל צעיר. כי מה יותר נהדר ומופלא מאישה צעירה?

מילה אהובה. מדוע?

אחד הדברים היפים בלימודי שפה היא לגלות מילים שלא קיימות בשום שפה אחרת. מהן גם אפשר ללמוד על התרבות של העם (אחרת למה המילה לא קיימת בשפות אחרות?), אז המילה האהובה עלי בסינית היא מילה ייחודית לשפה הזו – (הגייה – yuán fèn) שפירושה פחות או יותר הוא הגורל שהביא למפגש ולהיכרות בין אנשים.

אולי האהבה שלי למילה הזו נובעת מכך שבאחת התקופות הכי קשות שלי, קיבלתי לידי עיתון עם כתבה על אדם זר. כתבה זו הניעה אותי לחצות חצי עולם ושם פגשתי את אהבת חיי. במקרה הזה ניתן להגיד שלאשתי ולי יש יוּאֵן-פֶן.

פתגם אהוב. מדוע?

הפתגם האהוב עליי הוא 'הזקן שחי ליד הגבול איבד סוס' ובסינית 塞翁失 (הגייה – sài wēng shī mǎ). כמו כל הפתגמים הסינית, כדי להבין אותו צריך להכיר את הסיפור מאחוריו.

ליד הגבול חי לו זקן ביחד עם בנו היחיד. יום אחד ברח הסוס של הזקן ונעלם. הסוס כנראה חצה את הגבול ולא חזר. חבריו ושכניו של הזקן ישר באו לנחם אותו – "או כמה חבל שאיבדת סוס. דבר כזה יקר הלך לאיבוד", אך הזקן סירב להתאבל ואמר "מי יודע? אולי זה שהסוס ברח זה דווקא משהו טוב".

חלפו מספר ימים והנה חזר הסוס ואף הביא איתו סוס נוסף. ישר באו השכנים ואמרו – "ואוו, איזה מזל יש לך. תראה, לא רק שהסוס חזר אלא קיבלת עוד סוס". אך הזקן סירב להתלהב וענה – "מי יודע? אולי זה שהסוס חזר זה לא דבר טוב".

שוב חלפו מספר ימים ובנו של הזקן רכב על הסוס, נפל ושבר את הרגל. באו השכנים ואמרו – "כמה נורא! איזה אסון! עדיף היה כבר שהסוס לא היה חוזר. הוא רק הביא מזל רע". הזקן כהרגלו סירב להתעצב ואמר – "מי יודע? אולי זה שהבן שלי שבר רגל זה דבר טוב".

לאחר מספר ימים המדינה שמעבר לגבול הכריזה מלחמה. כל צעירי הכפר גויסו להילחם ורבים מהם מתו. הבן של הזקן לא גויס בגלל רגלו שבורה, וככה חייו ניצלו.

מהסיפור כבר אפשר להבין מה הפתגם אומר – כשקורה משהו טוב, זה לא בהכרח טוב, וכשקורה משהו רע, זה לא בהכרח רע.

מה קיים בסינית והכי חסר לך בעברית? (או להיפך)

סינית הינה שפה עשירה מאוד וכוללת מילים רבות שאינן קיימות בעברית. הנה מספר דוגמאות למילים שחסרות לי בעברית:

בסינית ישנן שתי מילים שמשמעותן "עייף" – אחת היא 累 (הגייה – lèi) והשנייה היא (הגייה – kùn). המשמעות של הראשונה היא עייף במובן של בא לי פשוט לשבת לנוח (למשל אחרי יום עבודה ארוך או אחרי ספורט), והשנייה משמעותה עייף שבא לי לישון.

המילה 应付 (הגייה – yìng fù) מתארת אופי סיני טיפוסי אבל קשה מאוד להסביר אותה. בגדול המשמעות שלה היא שכאשר מישהו דורש ממך משהו ואתה אומר לו "בסדר בסדר", אבל ממשיך בהתנהגותך כתמול שלשום.

מילה אחרונה שאתן כדוגמה הינה 幸苦 (הגייה – xīn kǔ). המשמעות שלה דומה למשמעות של המילה "מאמץ" אך לא לגמרי. למשל אם מישהו עזר לך במשהו, אז במקום להגיד לו תודה, אפשר להגיד לו שהוא 辛苦了 – טרח והתאמץ בשבילך ואתה מכיר ומודה לו על כך.

יש לך איזה 'טיפ של אלופים'?

לעבור לגור בסין לאיזו תקופה, ואם זה בלתי אפשרי אז לקחת שני שיעורים פרטיים בשבוע כדי לתרגל את השפה.

שיתוף

3 מחשבות על “סינכרוניקה #2 – עדו מרוז”

  1. תודה רבה עדו!
    המילה 缘分 היא ממש יופי של בחירה, ואני אפילו קצת מתבאס שלא חשבתי עליה בעצמי :-)
    אגב, אחד המורים שלי בסין אמר לי פעם שהסימנית 缘 מתבססת על השורש 纟 (משי) כי היא התייחסה לחוט הגורל שמקשר בין אנשים. זה כנראה לא נכון (לפחות מהמחקר שאני עשיתי על הסימנית בהכנת הערך שלה לסימניפדיה), אבל עדיין מאוד נחמד להסתכל עליה ככה.

    1. אולי בגלל שלימדתי עברית בסין אני תמיד קצת צורך לסנגר על העברית, אבל מכיוון שגם אתה הסכמת עם הנקודה לגבי 困 ו-累, אז רק אומר שגם בעברית יש לנו את עפוץ בסלנג שדי דומה ל-困, וגם את הפועל 'לנקר' שמאוד מקביל ל-犯困. ומצד שני יש לנו את המילים 'גמור' שבדרך כלל מישהו יאמר כשהוא צריך לנוח אבל לא בהכרח לישון.
      עוד מילים בגזרה הזו הן 'תשוש' (או 'מותש'), 'יגע', ו-'לאה', אבל אני מסכים שהן פחות יומיומיות. אגב בסלג יש גם את 'שפוך' אבל נראה לי שכמו עייף, גם היא הולכת לשני הכיוונים.

כתיבת תגובה

Scroll to Top