אי שם במרכז שנגחאי, במרחק הליכה ממוזיאון הפליטים היהודים של העיר, עומדת לה גלריית ההמנון הלאומי של סין אשר בסינית נקראת 国歌展示馆. כל מי שמגיע למוזיאון הפליטים במטרו עובר לידה בדרך מהתחנה, וכך יצא שגם אני עברתי שם במקרה יום בהיר אחד והחלטתי להיכנס.
הגלריה מוקדשת לסיפור היווצרותו של ההמנון הלאומי הסיני, ולשתי הדמויות העיקריות שעומדות מאחוריו – מחבר המילים טִיאֶן חָאן (田汉) והמלחין נְיֶה אַר (聂耳). הגלריה קטנה ולוקח משהו כמו עשרים דקות להספיק לראות את כולה, אבל גם בזמן הקצר הזה היא מספיקה לתת הצצה מרתקת לסצנת המוזיקה, הקולנוע והבידור בשנגחאי של שנות ה-20 וה-30, שכן במקור ההמנון הסיני היה נעימת הנושא של סרט בשם 风云儿女 (הגייה – fēng yún ér nǚ) או 'ילדי הסערה' שיצא בשנת 1935.
עיקר התוכן בגלריה מוקדש דווקא לפן המוזיקלי ולאדם שעומד מאחורי הלחן, שבאופן מאוד מעניין שם המשפחה שלו 聂 (הגייה – niè) מתבסס על השורש אוזן (耳) ולמעשה אפילו מקובל לכתוב אותו 聶 עם שלוש אוזניים (הפירוש של זה אגב הוא לחישה). שמו הפרטי האמיתי הוא לא 'אוזן' אלא 守信 (הגייה – shǒu xìn), אבל כנראה שאוזן אחת בשם לא הספיקו לו.
בחלק בגלריה שמוקדש להקלטה הראשונה של ההמנון מצפה ליהודים ולרוסים שבין המבקרים הפתעה קטנה בדמות תמונה מס' 10 והכיתוב המצורף לה.
למי שרוצה להתמקד בסינית, הנה מה שכתוב שם.
אז כן, מסתבר שבמסגרת הפקת הסרט 'ילדי הסערה', האדם שעיבד, תזמר, ובטח גם ניצח על ההקלטה הראשונה של מה שהפך אחר כך להמנון הלאומי הסיני היה מלחין יהודי-רוסי בשם אהרון אבשלומוב. די מטורף, לא?
האינטרנט יודע לספר שאהרון אבשלומוב היגר מרוסיה לאחר מהפכת 1917 ואחרי כשנה בארה"ב החליט לנסות את מזלו דווקא בשנגחאי. הוא חי בעיר קרוב ל-30 שנה (חלקן תחת מעצר בית עקב הכיבוש היפני) במהלכן הלחין מספר יצירות קלאסיות, חלקן עבור אופרות סיניות. את עיקר לחמו הרוויח דווקא בחנויות ספרים ובספריות ואף שימש כספרן הראשי בספרייה הציבורית של שנגחאי במשך 15 שנים. חשבו על כל הדברים שהוא בטח ראה וחווה.
על המילה 'מנצח' בסינית
המילה 'מנצח' בסינית בצורתה המלאה היא 指挥家 (הגייה – zhǐ huī jiā) אולם נפוץ מאוד לומר גם את הפועל 指挥 בלבד כאשר ההקשר ברור. שימו לב שהפועל מתאר לא רק את פעולת הניצוח על התזמורת, ולמעשה משמעותו המקורית והנפוצה יותר היא לפקד ולשלוט על כוחות צבא. כך למשל מרכז פיקוד ושליטה נקרא בסינית 指挥中心 (הגייה – zhǐ huī zhōng xīn) ומי שמנהל אותו נקרא 指挥官 (הגייה – zhǐ huī guān).
הפועל 指挥 מורכב מן הסימנית 指 שפירושה הבסיסי הוא 'אצבע' או 'להצביע', ומן הסימנית 挥 שפירושה הבסיסי הוא לנופף או לנפנף. ההסברים המלאים על הסימניות האלו נמצאים כעת בסימניפדיה בליווי דוגמאות שימושיות.
חברת התקליטים 百代 (הגייה – bǎi dài) שמוזכרת היא EMI או Electric and Musical Industries (האות E הושמטה בטעות בכיתוב ואף אחד לא שם לב). היא הייתה אחת מחמש חברות המוזיקה הגדולות בעולם עד שנרכשה על ידי Universal Music בשנת 2012. הנה עטיפה של תקליטים שיוצרו על ידי החברה בסין:
שימו לב שהכול כתוב בכתב מסורתי וגם נכתב מימין לשמאל. אין יותר וינטג' סיני מזה. בעצם אולי יש – מי שרוצה ממש לשמוע את ההקלטה הראשונה של ההמנון ואת הפסקול פרי עבודתו של אבשלומוב, אז הסרט 'ילדי הסערה' זמין לצפייה בערוץ היוטיוב של 中国电影博物馆 או מוזיאון הסרטים הסיניים.
השם של אהרון אבשלומוב לא מופיע בקרדיטים בתחילת הסרט, אבל השם של המלחין נְיֶה אַר כן מופיע, והוא אכן נכתב 聶耳 עם ארבע אוזניים. מי שכתב את התסריט (编剧) של הסרט הוא טִיאֶן חָאן, שמשום שהיה היוצר הנכון בזמן הנכון הפך להיות הנפתלי הרץ אימבר של הסינים.
למי שרוצה לבקר במוזיאון הנה כתובתו:
שם תחנת המטרו הוא 大连路 (הגייה – dà lián lù) והיא נמצאת על קווים 4 ו-12 ברכבת התחתית של שנגחאי. זו אותה התחנה בה יורדים גם כדי ללכת למוזיאון הפליטים היהודים בשנגחאי.
