אני אמנם כבר לא גר בבייג'ינג, אבל לפי דיווחי החדשות מן השבועות האחרונים עובר על העיר קיץ לא פשוט. זה התחיל ברצף של ימי חמסין כבדים במיוחד אשר בתורם הבשילו ופינו את מקומם לטייפון וגשמים כבדים שהציפו את העיר ובעיקר את האזורים הסובבים אותה.
כל זה הזכיר לי כמה הופתעתי בשנים הראשונות שלי בעיר מן הגובה שהטמפרטורות ואחוזי הלחות מסוגלים להגיע אליו. הייתי בטוח שכמזרח תיכוני שבילה את מרבית חייו בגוש דן לא תהיה לי בעיה עם הקיץ במקום שבו יורד שלג בחורף, אבל הקיצים בבייג'ינג (ואף יותר מהם קיץ אחד בשנגחאי) העמידו אותי פעם אחר פעם על טעותי – הקיץ הבייג'ינאי הרבה יותר קשוח והרבה פחות נסבל מאשר בארץ. וכן, אני אומר את זה בתור אחד מאלה שנוטפים זיעה אחרי חמש דקות של הליכה בחוץ בשמש הישראלית.
מי שטייל בבייג'ינג בוודאי יודע לספר כי בעיר יש שני ארמונות קיץ קיסריים. הראשון הוא 圆明园 (הגייה – yuán míng yuán) אשר מוכר יותר בכינוי 'ארמון הקיץ הישן', וממש לצידו נמצא את 颐和园 (הגייה – yí hé yuán) או 'ארמון הקיץ החדש' שנבנה מחדש לאחר ששני האתרים הוחרבו במלחמת האופיום השנייה על ידי כוחות משולבים של אנגליה וצרפת. את ארמון הקיץ הישן הוחלט להשאיר הרוס כדי שיהווה מעין אנדרטה חיה למאורעות התקופה ולברוטליות של הקולוניאליזם.
אבל לא הרבה יודעים שמלבד שני ארמונות הקיץ האלו, היה לקיסרי שושלת צ'ינג משכן קיץ נוסף אשר לא רק היה גדול כמעט משני האתרים יחד, אלא גם הוקם מעט לפניהם וזכה להאריך ימים אחריהם.
כמאתיים קילומטרים צפונית מזרחית לבייג'ינג, בעיר המנומנמת 承德 (צָ'נְגְדָה – Chéngdé) שבמחוז 河北 (חֶבֶּיי – Héběi), שוכן לו משכן הקיץ הקיסרי 避暑山庄 (הגייה – bì shǔ shān zhuāng) וכפי ששמו מעיד לא מדובר בגן פשוט, אלא במעון כפרי (庄) בין ההרים (山) אשר שימש להימלטות או הימנעות (避) מן החום הקיצי (暑).
המעון החל את דרכו כאזור ייעודי למסעות צייד של קיסרי שושלת צ'ינג, ומיקומו לא נבחר רק על סמך מזג האוויר הנעים השורר בו, אלא גם על שום דמיונו וקרבתו היחסית לאזור מנצ'וריה – חבל מוצאה של השושלת. אגב, בשלב מסוים הוא שימש את אחד הקיסרים להימלטות לא רק מן החום אלא גם מן הכוחות שפלשו לבייג'ינג. בשנת 1860 נחתם שם הסכם הכניעה המפורסם הידוע בשם הסכם בייג'ינג (北京条约) אשר סיים באופן את מלחמת האופיום השנייה ובו נכפו על סין ויתורים רבים, וביניהם גם העברת הונג קונג לידי הבריטים.
בקיץ 2011 הגעתי לשם מבייג'ינג לסוף שבוע, ואני יכול להעיד מניסיון בגוף ראשון כי אכן מדובר במקום מפלט נהדר לא רק מן החום והלחות של בייג'ינג, אלא גם מכול המחנק וההמולה של הבירה הצפונית. האתר משתרע על פני קרוב לשישה קמ"ר והוא נחלק לאזור הארמון ששימש בעיקר לניהול ענייני המדינה, אירוח וטקסים, ולאזור הנופים ששימש לנופש ולמנוחה. באזור הנופים צילמתי את התמונה הבאה שהיא אחת מן הצילומים שאני הכי גאה בהם מתקופת השהייה שלי בסין, ואחד מאלו שסייעו לי להשלים עם המעבר שלי לצילום דיגטלי לאחר שנים של שימוש בסרטי צילום.
המבנה המופיע בתצלום נקרא 烟雨楼 (הגייה – yān yǔ lóu) או בניין רסיסי הגשם. הצלחתי לתפוס אותו בשעת השקיעה של יום נהדר מבחינת מזג אוויר, ומכיוון שהורדתי את המצלמה כמעט עד גובה הקרקע הצלחתי למסגר אותו ואת ההשתקפות שלו בין גזעים, עשבים, ענפים ועלים בצורה כה חופפת עד שהיא שנראית טובה מדי מכדי להיראות אמיתית, אבל אני מבטיח לכם שהכול טבעי לחלוטין ואין שום פוטושופ.
אם יום אחד תמצאו את עצמכם בקיץ המהביל של בייג'ינג, ותרגישו שכבר מיציתם את כל האתרים שיש לעיר להציע, או שממש בא לכם להתרחק מכל החום והדוחק, מאוד מומלץ לשקול לנסוע לסופ"ש ארוך בצ'נגדה. אפשר להעביר שם בכיף יום או יומיים בטיולים בתוך ארמון הקיץ בינות המבנים, הגנים, החורשות והאגמים, ומלבד כל אלו יש גם לא מעט מקדשים מעניינים המקיפים אותו. בעיר עצמה יש נהר עם כמה מסעדות נחמדות על גדותיו, וגם שם אפשר להעביר אחה"צ רגוע. יש גם מסלולי הליכה המתרחקים מן העיר ואחד מהם מוביל לסלע המוזר שניתן לראות על קו האופק בחלק השמאלי של התמונה שממש התחשק לי לראות מקרוב, אבל לצערי לא יצא לי להגיע לשם.
להגיע מבייג'ינג לצ'נגדה זה לא ממש מסובך וגם לא יקר. הכי פשוט לקחת רכבת, אבל יש גם אוטובוסים ולוקח לשניהם פחות או יותר אותו זמן להגיע – בסביבות ארבע שעות. אם יש לכם רכב משלכם אז מדובר בנסיעה של שעתיים וחצי בסה"כ. כך או כך זה ממש שווה.
