סינכרוניקה #1 – רן אתיה

מדור סינכרוניקה הוא המקום בו אנשים אשר חיו פרק זמן משמעותי בסין, ואשר הגיעו לרמה גבוהה בשפה הסינית, חולקים מן הידע והניסיון שהם צברו לאורך שנים של מגורים, לימודים ו/או עבודה במדינה. זהו שאלון קבוע המתבסס על עשר שאלות כלליות ועוד חמש שאלות שפה בסיבוב המהיר. הוא מתמקד בהיבט של לימודי מנדרינית, אך נוגע גם בתחומים אחרים. לרגל חניכת המדור החדש, המרואיין הראשון לענות על השאלון הוא רן אתיה – מורה לסינית בישראל ולעברית בסין, והמייסד של אתר מנדרינה.

השאלון

מי אתה ומה אתה עושה?

אני רן אתיה. ראשל"צי עם נשמה של גדרתי ופז"ם של עשור וחצי בסין במצטבר. גרתי בעיקר בבייג'ינג אבל יש ברזומה שלי גם שנה אחת בשנגחאי. יש לי חיבה עזה לשפות ואני מורה לסינית בהכשרתי, אך כיום מלמד עברית באוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות. חוץ מזה אני גם האדם שעומד מאחורי אתר מנדרינה.

איך הגעת לסין ומדוע בחרת ללמוד את השפה?

אפשר לומר שכל החוויה הסינית שלי היא בעצם טיול אחרי צבא שיצא מכלל שליטה. השתחררתי מהצבא בסוף שנת 2003 אחרי קצת קבע, ולא רציתי לטייל במקומות חרושים כמו הודו או דרום אמריקה. סין בדיוק החלה להיות יותר ידידותית למטיילים, אבל עדיין נחשבה ליעד מאתגר שלא רבים בחרו בו. אחרי שנה של עבודות מזדמנות, ועוד חצי שנה במשרת סטודנט בהייטק, מצאתי את עצמי בספטמבר 2005 על טיסת אל-על לבייג'ינג.

התשוקה שלי לשפות ולתרגום תפסה תאוצה עוד לפני הטיסה לסין. בתיכון הייתי תלמיד מאוד ריאלי – שיעורי לשון, אנגלית וערבית היו מבחינתי סוג של עינוי לעומת שיעורי מתמטיקה, פיזיקה וכימיה שאמנם היו לי קשים, אך גם מאוד מעניינים. אבל ארבע וחצי שנים שירות במודיעין עשו את שלהן, ולאט לאט מצאתי את עצמי נמשך יותר לתחום השפה, ובייחוד למדור הקטן של השפות המזרח-אסייתיות שהיה לנו בבסיס. גם סרטי שר הטבעות שיצאו באותן שנים תרמו לא מעט לעניין שלי בשפות, אבל אני לא אפרט בדיוק עד כמה כדי לא להפחיד את הקוראים יותר מדי.

החלטתי ללמוד סינית בעיקר מתוך עניין בשפות וכהכנה לקראת הטיול בסין. העובדה שבאותן שנים בדיוק כולם דברו על סין כדבר הגדול הבא הייתה בונוס נחמד ולא יותר.

היכן ומתי למדת סינית?

מסלול לימודי הסינית שלי הוא אחד המפותלים. אני בכוונה אומר "הוא" ולא "היה", כי זו שפה שאף פעם לא באמת מסיימים ללמוד. קחו אוויר כי זה הולך להיות ארוך.

לא הרבה זמן אחרי שהחלטתי על סין כיעד לטיול, התחלתי ללמוד סינית בארץ פעם בשבוע אצל מורה פרטי ישראלי שבהמשך התחלף במורה פרטית שעלתה לארץ מסין. עוד מהארץ נרשמתי לשלושה חודשים בית ספר פרטי בבייג'ינג שכללו גם מגורים אצל משפחה מארחת. התוכנית המקורית הייתה ללמוד שלושה חודשים, לצאת לטייל, ואז לחזור לארץ (כשאני כבר יודע סינית שוטף כמובן…) ולעשות תואר בלימודי מזרח אסיה.

אחרי הנחיתה בבייג'ינג הבנתי שני דברים: הראשון – סינית היא שפה שדורשת יותר מכמה חודשים של לימודים, אינטנסיביים ככל שיהיו. השני – מי שבאמת רוצה ללמוד את השפה כמו שצריך, חייב לעשות את זה בסין. במקום לצאת לטיול פשוט המשכתי ללמוד במרץ, עד שבמרץ 2006 חזרתי לארץ מסיבות משפחתיות. באותו שלב כבר היה לי ברור שאני לא הולך לאוניברסיטה בארץ אלא חוזר לסין מתי שיתאפשר לי כדי להמשיך ללמוד את השפה שם. חזרתי לעבוד באותה חברת הייטק בה עבדתי לאחר השחרור ובאוקטובר 2006 חזרתי שוב לסין.

זה פחות או יותר היה הסידור הקבוע שלי עד סוף אותו עשור – לימודי סינית אינטנסיביים בסין, עם ביקורים קבועים בארץ של כמה חודשים בכל שנה, במהלכם חזרתי גם לעבוד באותה חברת הייטק שלשמחתי קיבלה אותי בזרועות פתוחות. פה ושם לקחתי שיעורים בבתי ספר פרטיים, אבל את הרוב למדתי לבד – הייתי קונה ספרי ילדים וחוברות עבודה שבמקור נועדו לילדים סינים, ומנסה להבין ולפתור אותם בכוחות עצמי. כמו רוב הזרים בסין באותה תקופה, מצאתי את עצמי עובד כמורה לאנגלית – דבר שגם תרם ללימודי הסינית שלי.

לקראת המשחקים האולימפיים בשנת 2008 סין מאוד הקשיחה את התנאים לקבלת ויזה. בתי ספר קטנים כבר לא יכלו לספק ויזה ומבחינתי זה היה סימן מעולה שהגיע הזמן להירשם לאוניברסיטה. עברתי לאזור האוניברסיטאות 五道口 שבצפון מערב העיר ועשיתי שלושה סמסטרים של לימודי סינית באוניברסיטת 清华 (צ'ינג-חואה או Tsinghua כפי שנהוג לכתוב) שהסתיימו בסביבות ינואר 2010.

את רוב שנת 2010 העברתי בשנגחאי. באותה שנה התקיימה בעיר תערוכת ענקית של World Expo ואני הייתי אחד מ-20 מדריכי המבקרים של הביתן הישראלי. מאוד קשה לי להגדיר את התקופה הזו. מבחינה מקצועית זו הייתה חוויה מתישה ומתסכלת כי מצאתי את עצמי פחות מסביר על ישראל בסינית ויותר משמש כסדרן או דייל שירות. הסינית שלי לא השתפרה כפי שקיוויתי שיקרה, וגם היחס שקיבלנו מנציגי משרד החוץ שניהלו את כל העסק לא ממש תרם למצב.

מצד שני מדובר גם באחת התקופות הכי כיפיות שהיו לי בחיים. זו הייתה עבודה במקום צבעוני עם אנשים מכל העולם באווירה צעירה ותוססת. נוצרו בה חברויות משמעותיות שמחזיקות מעמד עד היום, ובהיבט הזה היא מאוד מזכירה לי את הצבא. בנוסף בזכותה יצא לי לצלם חלק גדול מהתמונות הכי מעניינות שצילמתי בקריירת הצילום החובבנית שלי.

View this post on Instagram

A post shared by @thehebrewmonk

בשנת 2011 חזרתי לבייג'ינג ועשיתי סמסטר של טאי-צ'י באקדמיה לספורט בבייג'ינג. היו לזה שתי מטרות: הראשונה – לנוח ולהירגע קצת מן האינטנסיביות והתסכול של השנה הקודמת, והשנייה – לעשות את מבחן ה-HSK שבדיוק עבר מהפך. תכננתי לעשות גם את המדורה הישנה וגם את המהדורה החדשה של המבחן, אבל בסופו של דבר ניגשתי רק לרמת HSK6 במהדורה החדשה. המבחן היה ממש קשה אבל איכשהו הצלחתי לעבור אותו בציון של 211. זה בדיוק נקודה אחת מעל מה שצריך כדי לקבל את הדירוג A אז מיותר לציין שממש נשמתי לרווחה.

מצויד ב-HSK החדש שלי נרשמתי לאוניברסיטת BLCU (בסינית 北京语言大学) כדי לעשות תואר ראשון בשפה ותרבות סין. הרגשתי ממש חבל שאחרי כל כך הרבה שנים של לימודי שפה בסין אני אחזור לארץ רק עם תעודת HSK שאף מעסיק בארץ לא ממש יודע מה המשמעות שלה. מכיוון שהתואר מיועד לזרים ללא רקע בסינית, העובדה שעברתי את המבחן ה-HSK6 אפשרה לי להתחיל אותו מסמסטר ב' של השנה השנייה (二下), מה שחסך לי שנה וחצי מתוך ארבע השנים של המסלול המלא. את התואר בחרתי לעשות במגמת הוראה (教学方向) ועבודת הגמר שלי הייתה השוואה בין הפועל הסיני 吃 לבין מקבילו העברי 'אכל'.

בקיץ 2014, עם סיום התואר, התחלתי לעבוד בשגרירות ישראל בבייג'ינג כאחראי רשתות חברתיות במחלקת הדוברות. עיקר התפקיד היה תפעול חשבונות השגרירות ב-微博 (טוויטר הסיני) וב-微信 (פייסבוק, וואצאפ, אינסטגרם ובעצם כמעט כל דבר שאינו טוויטר בסין). מאוד נהניתי בתפקיד משום שהוא הביא לידי ביטוי את כל הסינית שרכשתי במשך השנים, ובו זמנית גם דרש ממני להמשיך ללמוד ולשפר אותה כל הזמן. העובדה שמבצע 'צוק איתן' התרחש בדיוק באותו קיץ הובילה לכך שלמדתי לא רק אוצר מילים "הייטקי" שזה הנושא עליו מדברים בדרך כלל, אלא גם לא מעט אוצר מילים בטחוני יותר שקשור בסכסוך. זו הייתה אמורה להיות עבודה קצרה בת כמה חודשים כי החלפתי מישהי שיצאה לחופשת לידה, אבל לצערי היא התקצרה אפילו יותר כי שוב נאלצתי לחזור לארץ מסיבות אישיות.

את השנתיים שלאחר מכן העברתי בארץ בניסיון לגלות מה אפשר לעשות עם התואר והניסיון שלי. באופן טבעי התחום הראשון בו בדקתי את השטח היה הייטק. התראיינתי למספר חברות, אבל למרבה אכזבתי השכר שהוצע לי כדובר סינית היה נמוך משציפיתי. למעשה הוא היה כמעט זהה למה שהרווחתי כסטודנט בתפקידים קודמים שלא דרשו ידע בשפה. גיששתי מעט גם באקדמיה אבל גם שם מהר מאוד הובהר לי שלא משנה כמה הסינית שלי טובה, את התקנים הנחשקים מקבלים רק אנשים שצמחו בתוך המערכת.

מאוכזב מהמצב בשוק לקחתי את גורלי בידיים והקמתי את מנדרינה בתור עסק זעיר להוראה ותרגום סינית. בהתחלה לימדתי סינית בעיקר באופן פרטי, אך עם הזמן הצלחתי לפתוח גם קבוצת מבוגרים במתנ"ס נס ציונה וגם חוג העשרה שבועי בבית הספר היסודי הבין־תחומי 'הדר' בעיר.

תחום התרגום שהיה חדש לי יחסית התגלה כמאתגר ומהנה כאחד. העבודה הייתה מאוד מגוונת והובילה אותי למקומות שונים בכל רחבי הארץ – ממפעל רוכסנים בצפון ועד למבשלת סילאן בדרום. בנוסף העבודה יצרה חיבורים מעניינים ושיתופי פעולה פוריים עם שלל גופים אשר עובדים מול סין באופן כזה או אחר.

שיתוף פעולה שכזה מול שגרירות סין בארץ הוביל להצעה שמאוד קשה לסרב לה – מלגה מלאה ללימודים לתואר שני בסין. בחרתי לעשות תואר שני בהוראת סינית כשפה זרה (对外汉语 או 汉语国际教育) באוניברסיטת בייג'ינג נורמל (BNU או 北京师范大学) וכך בסוף אוגוסט 2016 מצאתי את עצמי על מטוס בחזרה לסין.

בחרתי באוניברסיטה הזו משתי הסיבות. הראשונה – משום שכפי שמעיד ה-师范 בשמה, היא מתמחה בפדגוגיה ובהוראה ונחשבת לאחת המוסדות המובילים להכשרת מורים בסין. השנייה – זו הייתה אחת התוכניות הבודדות שהיה ניתן לסיים בשנתיים, ועובדה זו ממש קסמה לגילי המתקדם.

התואר שעשיתי הוא למעשה התואר שעושים מורים סינים לסינית שרוצים ללמד מנדרינית בחו"ל או בבתי ספר ואוניברסיטאות המלמדים תלמידים זרים בסין. כמעט כל חבריי לספסל הלימודים היו סינים, וגם הרוב הגדול של הסטודנטים הזרים המעטים שלמדו איתי היו ממוצא סיני וידעו את השפה מהבית.

התואר הזה היה ללא ספק אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי. לשבת בשיעורים ובהרצאות שהועברו בסינית שמיועדת לסינים, להכין שיעורי בית בסינית, להגיש עבודות בסינית, ולבסוף גם לכתוב תזה שלמה בסינית – בואו נגיד שרוב השערות שכבר לא יצמחו לי על הראש וויתרו על חייהן במהלך השנתיים האלו, וגם הזקן שלי איבד לא מעט פלפל שחור לטובת מלח.

התזה שלי הייתה מחקר השוואתי בין השימוש בסימנית 把 כמילת יחס ובין מילת היחס 'את' בעברית. את המסקנות והתובנות העיקריות שלו תוכלו למצוא במאמר הזה כאן באתר. הסינית שלי כמובן לא הייתה (ולעולם גם לא תהיה) ברמה שתאפשר כתיבה של תזה שלמה באופן עצמאי, ולכן יצרתי קשר עם מורה לעברית באוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות (北京外国大学) כדי שתעזור לי בשכתוב ובהגהה.

בצירוף מקרים ממש מוצלח, האוניברסיטה החליטה לפתוח מחדש את החוג לעברית והם בדיוק חיפשו מורה ישראלי לקראת שנת הלימודים הבאה. כך יצא שבתום לימודי הוראת הסינית שלי עשיתי פנייה של 180 מעלות והפכתי למורה לעברית באוניברסיטת בייג'ינג לשפות זרות, בה אני עדיין עובד נכון לעת כתיבת שורות אלו.

מהו לדעתך האתגר הכי גדול בללמוד סינית?

אני חושב שהסיבה העיקרית שהסינית היא שפה כל כך קשה ללמידה עבורנו היא העובדה שבכל היבט היא עובדת באופן מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים – ובעיקר בהגייה, בכתיבה, ובדקדוק. אבל מעל כל הדברים האלה, יש לדעתי אתגר אחד מתמשך ומאוד מתסכל שפחות מדברים עליו בדרך כלל – האופן שבו השפה והמילים שלה בנויות.

אני זוכר איך בתקופת האולימפיאדה פתאום שמתי לב שאני יודע איך אומרים מדליית זהב (金牌), מדליית כסף (银牌) ומדליית ארד (铜牌), אבל כשהייתי צריך לומר פשוט מדליה נתקעתי ואף אחד לידי לא היה בטוח מה אני מנסה להגיד. הסיבה היא שהסימנית 牌 אינה עומדת בפני עצמה כמילה 'מדליה' וצריך לומר 奖牌 כדי שיבינו מה הכוונה שלכם. הסימנית 牌 לבד יכולה להתייחס ללוחות, פלקטים, קלפים או שלטים, ורק כאשר מחברים אליה את 奖 (שאחת ממשמעויותיה היא פרס) מקבלים את המילה 'מדליה' והכוונה נעשית ברורה.

התסכול הזה מתרחש גם בכיוון ההפוך ובעיקר בדיבור שם לא רואים את הסימניות. לא מעט קורה שהצד השני בשיחה משתמש במילה שאני לא מכיר או לא מצליח להבין, אבל אחרי שמסבירים לי אותה אני מגלה שהיא מתבססת על שתי סימניות שאני כבר מכיר ופשוט לא ידעתי שהן מתחברות ויוצרות את המילה הזו.

מה לדעתך הדבר הכי כיפי בללמוד את השפה?

זה מתייחס ישירות לתסכול מן התשובה הקודמת – כאשר כן מצליחים להרכיב את הפאזל לבד, מנחשים נכונה איך אומרים מילה מסוימת, או מצליחים להבין את המשמעות של מילה חדשה משמיעה בלבד.

מבחינת חוויית הלמידה עצמה, הדבר שהכי שבה ושאב אותי כבר מן ההתחלה היה הכתב הסיני, ואיתו הכיף שבלגלות את הסיפורים וההיגיון שמאחורי כל סימנית.

אם הייתה לך הזדמנות לחזור בזמן אל תחילת הלימודים, מה היית עושה אחרת?

מקדיש יותר תשומת לב ללמידה נכונה של ההגייה. לא השקעתי בזה מספיק בהתחלה וזו הוביל להשתרשות של טעויות והרגלים בעייתיים שלקח לי שנים לזהות, להבין ולתקן. עד היום אני משלם על זה מחיר – לא במובן שההגייה שלי לא טובה, אלא בעובדה שאני צריך לעשות מאמץ מאוד מודע בזמן שאני מדבר כדי לשמור שהיא תישאר מדויקת. המאמץ הזה צורך משאבים שהייתי יכול לתעל לטובת התנסחות טובה יותר והתבטאות קולחת יותר.

ספר על חוויה מעניינת או טעות מצחיקה שעשית בסינית

לא הרבה זמן אחרי שהגעתי לסין בפעם השנייה, נכנסתי לחנות תכריכים ובגדי קבורה במחשבה שאני נכנס לחנות מצעים. להגנתי יאמר שלא הייתי מודע לכך שהדבר הזה בכלל קיים, ושהמוצרים שם ארוזים בצורה שמאוד מזכירה סדינים או שמיכות. כששאלתי את המוכר, שהיה אדם מבוגר, את השאלה 这个有没有双人的 (יש את זה בזוגי) הוא כמעט מת בעצמו.

טעות משעשעת שעשיתי בסינית פעם היא לומר שבאתי לאסוף את התרנגול (公鸡 – gōng jī) שלי, במקום לומר שבאתי לאסוף את המשכורת (工资 – gōng zī) שלי. העמיתים הסינים שלי בבית הספר לאנגלית בו עבדתי היו על הרצפה.

יש לך איזה ספר, שיר, סרט או סדרה בסינית להמליץ לנו?

כשלמדתי ב-清华 היה לנו קורס 视听说 (סוג של צפייה מונחית) ובו נחשפתי לסדרת טלוויזיה סינית ושמה 家有儿女 (יש ילדים בבית או Home with Kids באנגלית). זו סדרה קומית עוסקת בנישואים שניים – מעין גרסה סינית לסדרה האמריקאית 'אבא חורג אמא חורגת' משנות ה-90, אבל עם קצת פחות ילדים כמתבקש.

יש לסדרה ארבע עונות (כ-100 פרקים לעונה) והיא הייתה להיט רציני בסין באמצע שנות ה-2000. מהפרקים הראשונים שלה יצרו ספרי לימוד די מוצלחים עליהם הקורס שלנו התבסס והם ניתנים לרכישה באתר Purple Culture אבל הם כמעט אזלו מן המלאי. החדשות הטובות הן שהסדרה כולה זמינה לצפייה ביוטיוב – היא עמוסה בסינית שימושית אבל תתכוננו גם לכמויות אדירות של קיטש.

באיזה מקום בסין היית בוחר לגור?

עם המציאות החדשה שנוצרה בסין בשנים האחרונות, ובייחוד מאז התפרצות הקורונה, המקום שהייתי בוחר לגור בו כרגע הוא טייוואן. בלי להיכנס לשאלה של כן סין לא סין – בפועל (לפחות) כרגע מדובר במקום עם משטר נפרד שמתנהל בצורה הרבה יותר חיובית ובריאה בעיניי.

למי שמתכנן להגיע לסין כדי ללמוד סינית בזמן הקרוב (אם וכאשר זה יחזור להיות אפשרי), אני ממליץ בלב שלם לשקול קודם את טייוואן. ביקרתי שם פעמיים לפני שהתחיל כל הבלגאן ואין מה להשוות בכלל. אפשר ליהנות שם מכל היתרונות שבללמוד שפה במקום בו היא מדוברת ונכתבת (ועוד בכתב מסורתי), ללא כל החסרונות שמתלווים למעבר ושהייה בסין בתקופה הנוכחית.

שאלה אחרונה – מנה סינית אהובה לקינוח?

גם אחרי עשר שנים בסין המנה האהובה עליי הייתה ונשארה 宫保鸡丁盖饭 (קוביות עוף ברוטב פיקנטי-מתוק עם בוטנים על מצע אורז) – כמה פשוט, ככה טעים!

העוף הוא אמנם המרכיב העיקרי של מנה, אבל מה שהופך אותה למה שהיא זה השילוב של הבוטנים והרוטב המתוק-חריף שמחלחל לתוך האורז. למרות שמדובר בקונספט שונה לחלוטין, המנה הזו מבחינתי היא הפיצה של סין. גם כשהיא בינונית היא עדיין סבבה, ואידיאלי לקחת אותה לאי בודד כי לכל ביס יש טעם קצת שונה מקודמו.

הדבר היחיד שיכול להרוס אותה עבורי זה הנטיה המעצבנת להוסיף לה קוביות מלפפון (כמו בתמונה למעלה). זה דבר שאף פעם לא עושים כשמזמינים את המנה נקי ולא על אורז, אבל אולי העובדה שאני לא אוהב את התחושה של מלפפון חם בפה שלי היא משהו דפוק אצלי.

הסיבוב המהיר

סימנית אהובה ומדוע?

וואי יש הרבה. חלק בגלל הרעיון שעומד מאחוריהן וחלק בגלל שפשוט כיף לכתוב אותן. הסימנית האהובה עליי ביותר כרגע היא 忍 שמשלבת בין להב (刃) ולב (心) כדי לבטא את המשמעות של לסבול. בעיניי היא קשורה ישירות לכל כך הרבה דברים חיוביים ושליליים שמושרשים בתרבות הסינית. חוץ מזה היא מהווה חלק מהמילה נינג'ה (忍者) וזו גם תוספת משמעותית לרמת המגניבות שלה.

מילה אהובה ומדוע?

המילה 马上 שפירושה מייד, תיכף או אוטוטו. לומדים אותה ממש בהתחלה והיא ממחישה נהדר את הציוריות של השפה כי הפירוש המילולי שלה הוא על הסוס.

פתגם אהוב ומדוע?

הפתגם האהוב עליי הוא הצ'נגיו 物极必反 שאומר שכאשר לוקחים את הדברים (物) עד לקצה (极) אז הם חייבים (必) להתהפך (反). בעיניי הוא מבטא סוג מסוים של אמת נצחית ואוניברסלית שרלוונטית עכשיו יותר מתמיד. הפירוש הכי קרוב שמצאתי לו בעברית הוא לחצות את גבול הטעם הטוב, אבל זה לא תופס את המשמעות המלאה שלו.

מה קיים בסינית והכי חסר לך בעברית? (או להיפך)

אני באופן אישי מאוד אוהב את השימוש הסיני במשלימי פועל, הן עבור כיוונים והן עבור תוצאות. מעבר לעובדה שזו דרך מאוד יעילה וחסכונית להעברת מידע, היא גם מאפשרת לבטא משמעויות מאוד מעניינות ומורכבות שקשה ליצור בעברית. למשל גם 学习汉语 וגם 学会汉语 זה 'ללמוד סינית' וקשה מאוד להעביר את כל המשמעות של 学会汉语 לעברית מבלי שזה יישמע מסורבל ולא טבעי.

יש לך איזה 'טיפ של אלופים'?

לעשות לעצמכם מחברת של מילים חדשות. לכתוב כל מילה חדשה בתחילת שורה ולהשאיר את ההמשך שלה ריקה. בכל יום לפתוח שורות חדשות של מילים שלמדתם באותו היום וגם לחזור לעמודים מימים קודמים ולמלא את השורות לאט לאט. אחרי שבוע כל שורה תתמלא במילים ובסימניות שישבו לכם הרבה יותר טוב בזיכרון.

זה מה שאני עשיתי בשנים הראשונות של הלימודים שלי וזה מאוד עזר לי בהמשך. מעבר לתרומה בלימודי השפה, זו גם תרפיה ממש מעולה.